עם פתיחת מלחמת שלום הגליל בליל ט"ז סיוון תשמ"ב (6.6.82) יצאו סיירת גולני ופלוגת ההנדסה לכבוש את מבצר הבופור, שבמשך שנים סימל את האיום על יישובי הצפון.
בדרך ליעד נפצע משה קמפלינסקי מפקד הסיירת, וגוני הרניק מפקד הסיירת הקודם החליף אותו. גוני, מפקד נערץ על חייליו, הזדהה בקשר בשמו הקודם – והמוראל בקרב החיילים עלה. הם ידעו כי עכשיו, גוני הוא בעל הבית.
בדרכם למבצר התהפך הנגמ"ש של גוני הוא נפצע אך המשיך להוביל את הכוח למבצר. לפני העלייה פנה גוני לחייליו ואמר: "שלום לכולם, אנחנו עולים לקחת את הבופור. חיכינו לרגע הזה הרבה שנים, אנחנו הולכים לבצע אותו על הצד הטוב ביותר. ארז מימין, אביקם משמאל, יובל מקדימה, צביקה מאחור"
ארז זהו ארז גרשטיין שפיקד על הצוות הצעיר בקרב. כוח מפלוגת ההנדסה והצוות של ארז כבשו בקרבות פנים אל פנים בתעלות צרות את המוצב שלפני המבצר. בקרבות נפצע בידו והמשיך להילחם.
לוחמי הסיירת נכנסו אל התעלות שהובילו אל המבצר. גוני הוביל את הלוחמים תחת אש אל פתח המבצר כשהם מחסלים מחבלים רבים, ואחרים ברחו. בשלב מסוים מחבל הפתיע את גוני ירה צרור וגוני נהרג במקום.
1+הלוחמים הנותרים הוכיחו דבקות מרשימה במשימה והמשיכו לטהר את היעד עד סופו. אחד הלוחמים, נטל דגל כחול-לבן מאחד הנגמ"שים, טיפס על האנטנה וקבע את הדגל בראשה. "זהו גוני", אמר עליו גבי אשכנזי, "למרות שלא היה חייב להתנדב – באופיו ובאישיותו הוא לא יכול היה אחרת".
שלושה ימים לאחר מכן נהרג הקצין הגבוה ביותר שנהרג במלחמה והאלוף השלישי בצה"ל שנהרג במלחמות ישראל – האלוף קותי אדם, בשעה שיצא לסיור במבצר הבופור ולבניין בכפר דוחא. כששהה בבניין עם קצין נוסף, חיים סלע, נורתה עליהם אש והם ירדו למרתף שם חיכו המחבלים ירו עליהם וקותי וחיים נהרגו.
קותי היה יליד הארץ למשפחה מעולי קווקז. סביו נפל כשומר במושבה בפתח תקווה שישים שנה קודם לכן.
1+מסור היה, קותי, לביטחון המדינה עוד מימיו בהגנה דרך כל תפיקדי הפיקוד השונים עד לאלוף פיקוד הדרום, הרוח החיה בתכנון מבצע אנטבה, והפצצת הכור בעירק, ויועד לראשות המוסד, "מעטים עשו כברת ארוכה ויסודית כמוהו בצה"ל" כתב שר הביטחון.
הכותב הוא מרצה בנושאים היסטוריים. להצטרפות לקבוצת הווטסאפ שלו – לחצו כאן
