המאמן הסרבי ולאדן איביץ' חתם במכבי תל אביב ולטעמי מדובר באיש הנכון במקום הנכון. מאמן בעל רוח קרב, חסר פשרות, מקצוען וחרוץ הוא בדיוק מה שחסר למכבי ת"א בעת הזו (אבל לא רק, כפי שהבאתי בטור הקודם).
מכבי משוועת לסדר, לארגון, למשמעת ואין ספק שהסרבי הוכיח שיודע להביא את הערכים האלו באופן מקסימלי. רק מלהביט על הסטטיסטיקה הנדירה שלו בקדנציה הקודמת שלו בישראל, צריך לשפשף את העיניים:
72 משחקי ליגה.
53 נצחונות.
17 תיקו.
2 הפסדים (!)
ואת הנתונים האלו השיגו איביץ' וצוותו תוך כדי מגבלות הפיירפליי, ללא רכישת שחקנים ותוך כדי התבססות בעיקר על שחקני בית. יש רק לדמיין מה הוא יוכל לעשות באם יינתן לו ארנק פתוח להתחמשות מסיבית.
אז האם ההגמוניה חוזרת למועדון ששלט בליגת העל כמעט ללא הפרעה בשנים האחרונות? יש להניח שכן אבל מן הצד השני, במקרים דומים מן העבר – קאמבקים ספורטיביים יכולים להיות גם חרב פיפיות.
מספיק שכוכב אחד ייכנס לעימות לא צפוי מול הגנרל קר הרוח, מספיקה הדחה מוקדמת מאירופה (כפי שכבר קרה עמו בעבר), מספיק איזה הפסד מפתיע בתחילת העונה – והכל יכול להתהפך על החגיגות המוקדמות של הצהובים.
הצלחה תימדד במקרה הזה אם המערכת כולה תתיישר לפי אמות המידה המקצועיות של המאמן: עבודה קשה, משמעת ועוד קצת עבודה קשה וייתכן שזה יקרה.
הנבואה כאמור לא ניתנה לחכמים אז לא אתנבא, אבל כמקובל בספורט, אם צריך להמר – הסיכויים של מכבי להחזיר את הצלחת לקרית שלום הם ללא הספק הגבוהים בליגה, אבל השבועות הראשונים של העונה והרכש שיגיע יבהירו אם שוב מדובר בקדנציה שוברת שיאים היסטוריים או שוברת לבבות. מכל מקום, יש למה לחכות וכמו תמיד, הליגה הישראלית היא לא האיכותית מכולן אבל עבורנו – היא כנראה המעניינת מכולן.
