קרן, אלמנתו של עמיחי כרמלי ז"ל – סופדת לו בטור אישי: "עמיחי, איך אפשר לסכם תקופה משותפת של שני שלישים מהחיים? הכרנו כשהיינו בני 16, באימונים למשמר הכבוד של יום הזיכרון באנדרטה לזכר הנופלים בראשון לציון. מי ידע ש-29 שנה אחר כך תסיים את חייך בפעילות המשטרתית שכל כך אהבת, ושמך יהיה חקוק באותו אתר הנצחה שבו הכרנו.
"אהוב שלי. חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. זכיתי להכיר אותך מתקופת הנערות. להיות איתך ולצידך ברוב שלבי החיים – נערות ובגרות, צבא, חתונה, ילדים, קריירה וטיולים. עשינו הכול יחד. שיתפנו האחד את השנייה בכל והיינו זה לצד זה בכל שמחה, משבר ועצב. החבר הכי טוב שלי. אב לילדינו המשותפים, שמעריצים אותך על מי שהיית. אדם מיוחד במינו. אדם נדיר.
"הלוואי והייתי זוכה להיות איתך ולצידך עוד שנים רבות. להזדקן יחדיו ולהמשיך ליהנות מחברתך. לצערי, התוכניות השתנו וצריך להתעורר מחלום הבלהות, שהלוואי והיה נשאר בגדר חלום ותו לא. כל שיש לי להגיד לך זה תודה. על מי שהיית בשבילי. על האהבה המדהימה שהייתה בינינו. על הילדים הנפלאים שלנו, שיהיו לי לנחמה עד יומי האחרון. תודה, קרן".
