שני אירועים חמורים מאוד התרחשו השבוע בנגב ובעוטף עזה. היחס אליהם כמעט ולא הגיע. בטח שלא התייחסו לאירועים הללו במהדורות החדשות, שרי הממשלה לא הגיבו ולא ראינו זעם ציבורי.
אירוע ראשון התרחש בחג השבועות כאשר סכסוך בין חמולות ביישוב לקיה שבנגב, הוביל לכך שקליע נפל בחצר בית בכרמית. אירוע שני התרחש אתמול בשעות הצהריים כאשר קליעים שהגיעו מרצועת עזה פגעו במבנה של מסגריה ביישוב נתיב העשרה שבעוטף עזה וגרמו לפציעה קלה של אחד העובדים. הירי נבע מסכסוך חמולות ברצועה ויש גרסה נוספת שמדובר באימונים של החמאס. כך או כך הסכנה אותה סכנה.
שני האירועים הללו יכולים היו להיגמר באסון של ממש. בפציעה קשה או חלילה במוות לו הקליע היה פוגע ישירות בראש של בנאדם.
את האירוע הראשון בכרמית לא הזכירו כלל באף מקום, ואת האירוע השני הזכירו בצורה מינורית בשעת מעשה והחליקו את האירוע כאילו לא מדובר בתקרית מסוכנת ביותר. עצם העובדה שירי מקלעים יכול להגיע לבתים בעוטף עזה צריכה להדאיג כל אחד. כי אתמול זה היה בטעות, ומחר זה יכול להיות בכוונה. שוב אנו רואים איך במערכת הביטחון ובמערכות הכלליות של מדינת ישראל מתייחסים לתושבי הנגב והעוטף כסוג ב'. לו היה מגיע ירי מקלעים לבית בתל אביב או ברמת גן ופוצע אדם, היינו נמצאים במקום אחר לגמרי. ללא ספק. אבל כנראה שהדם של תושבי העוטף פחות אדום, ואולי סומכים על זה שהתרגלנו לחיות בצל האיום הזה. אבל לא. אי אפשר להתרגל לסכנות. כי אם אדם ייפגע, ההרגל לא יועיל לו. הגיע הזמן שתושבי הדרום בכלל והעוטף בפרט יעניינו את מדינת ישראל בדיוק כפי שקורה עם תושבי המרכז. דין העוטף כדין תל אביב? הצחקתם אותי.
