בית המשפט העליון דחה הבוקר את הערעור שהגישה המדינה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי באר-שבע וזיכה את שני הלוחמים, מחמת הספק, מביצוע עבירה של גרימת חבלה בכוונה מחמירה.
ביום 18.10.2015 רצח המחבל מהנד אלעוקבי בירי את החייל עומרי לוי ז"ל. במהלך הפיגוע, שאירע בתחנה המרכזית בבאר-שבע, קצין הביטחון של התחנה סבר בטעות כי אבטום זרהום ז"ל הוא המחבל, ירה לעברו ופצע אותו. אחרים מכוחות הביטחון שנכחו במקום, ירו גם הם בזרהום. לאחר שזרהום נורה ובעודו שוכב פצוע על רצפת התחנה, אחד הלוחמים, ששירת באותה העת כלוחם בחטיבת גולני, בעט בעיטה חזקה בפלג גופו העליון של זרהום והלוחם השני, קצין בשירות בתי הסוהר, בעט בראשו.
השופטים בהרכב העליון – השופט י' אלרון, השופט א' שטיין והשופטת ג' כנפי-שטייניץ, דחו את הערעור נגד פסיקת ביהמ"ש המחוזי בב"ש אשר זיכה את הלוחמים מכל אשמה, והחליטו כי הלוחמים יזוכו מאשמה וכי לא ניתן לקבוע שמעשיהם לא נבעו מהרגשת סכנה ודאית מזרהום.
1+במכתב ההסבר לדחיית הערעור נכתב: "אין חולק כי מעשיהם הם לא אלו שהובילו למות המנוח, אלא פגיעות הירי בו, וכי המשיבים סברו באותה העת, בכנות רבה, כי המנוח הוא מחבל מסוכן. המחלוקת שבין הצדדים התמקדה בטענת המדינה כי המשיבים בעטו במנוח כנקמה, בעודו שוכב על רצפת התחנה; מנגד, המשיבים טענו כי בעודם מחוץ למבנה התחנה שמעו כי מתרחש פיגוע, רצו לתוך המבנה על מנת לסייע, וכי על אף מצבו של המנוח, חשו תחושת סכנה ופעלו כמיטב יכולתם ובהתאם להכשרתם כדי לנטרל את הסיכון אשר סברו כי נשקף ממנו".
השופט אלרון בחן את הגרסאות וקביעות בית המשפט המחוזי ביחס אליהן, והגיע למסקנה שאין מקום להתערב בקביעתו העובדתית של בית המשפט המחוזי, לפיה "לא ניתן לשלול את טענת המשיבים שהבעיטה הבודדת שבעט כל אחד מהם במנוח נעשתה בשל תחושת סכנה מידית להמשך הפיגוע שהשניים חשו באותה העת. וכי נותר ספק סביר בדבר התקיימות הסייג לאחריות פלילית בדמות הגנה עצמית מדומה".
השופט אלרון הוסיף כי "הכאוס בזירת הפיגוע ותמונת המצב הכוללת והמורכבת ביותר אשר עולה מהראיות שהוצגו לבית המשפט המחוזי, תומכים בגרסאות המשיבים באשר לתחושת הסכנה שהשניים חשו בזמן אמת. גרסאות אלה והצורך הנטען בנטרול מי שנחזה כמחבל יש לבחון לא באמצעות חוכמה שלאחר המעשה, אלא בראי המצב בשטח ועל רקע התקופה דאז, בה התרחשו פיגועי טרור רבים וקשים בסביבה אזרחית".
