שי גולדן בפוסט חריף נגד "איגרת בנט": "קראתי בעיון רב את הבשורה על פי בנט, אשר שיגר בצורת ״אגרת״ משונה. וכיתב את ״הרוב הציוני הדומם״. פתח גולדן, "לפני התוכן: הכתיבה דלה ורעועה. עריכת הטקסט והגשתו – חובבנית עד כדי תיכוניסטית. אם אלה הסטנדרטים של הטקסט המכונן הזה מתוך ספר נפתלי, מוטב שיחליף סופר. באמת, רמת הגשה מביכה ברמתה".
עוד אמר: "לצד דברי ההצטדקות וההצדקה המוכרים והממוחזרים; דברי הרהב והשחץ העצמיים המנומרים בחצאי אמיתות, בסילוף עובדות ובבדותות, בלטה הרטוריקה. בלפוריסטית, אחד לאחד. אות אחר אות. אילו היה מתייצב כאן נוסע בזמן היה זה משוכנע שבנט הוא ראש תנועת ״קריים מיניסטר״ מימים ימימה, ומוביל המחאה הממומנת והמאורגנת של השנה שעברה (וזו שקדמה לה), ולא מי שלפני 13 חודשים בסך הכל, היה אחד מהפרצופים המרכזיים על לוח ההסתה והתיעוב של המחנה שאימץ בדבקות טוטאלית שכזאת כעת לליבו.
3+יש מטמורפוזה פוליטית ואידיאולוגית ומהפך תפישתי וחשיבתי, ויש את זה. וזה, מחזה משונה מאד לקריאה, בוודאי בהיבט הפסיכולוגי. נדמה שאפשר לכנות את התופעה ״תסמונת שטוקהולם על ספידים״.
3+שי גולדן הסביר כי: "אם היה נדרש פסיכולוג לסכם את המניפסט ולזקקו למילה אחת, נדמה שהמתאימה מכולן היא: ״הצילו!״. יותר מכל דבר אחר, הטקסט נעדר המודעות העצמית הלז היה זעקה לעזרה. הבידוד, הבדידות, תחושת הפרנויה, אלמנט חרדת הנטישה וההיבריס המשולב בנרקסיזם זועם ומתבכיין – זעקו מכל שורה. היה בקריאת הטקסט משהו שעורר יותר מאי נוחות ומבוכה; לרגע, היה בו מרכיב שובר לב. נפתלי בנט נטל מגפון וניסה להמריץ ולעודד את הקהל, שעה שהוא שוהה לבדו בחדר סגור; אפשר: צינוק רגשי ופוליטי".
גולדן תקף: "אלמנט האירוניה גם הוא לא נעדר: כאשר ראש הממשלה אומר ״אנחנו לפני אני״ הוא מייצר אפקט תהודה קומי כמעט למילים. אחרי הכל, ההיסטוריה הקצרה של פעולותיו בשנה האחרונה מלמדת כי בשם קידוש האני שלו, האגו, רדיפת הכבוד ורדיפת המעמד וכיבוש חלומו, הפקיר והשליך כל מרכיב של ״אנחנו״. האיש שהעמיד את ״אני״ לפני ״אנחנו״ מבקש להמריץ את נאמניו הספורים מתוך שכתוב והיפוך המציאות, העובדות והמעשים. כאמור: יש בכך מרכיב שובר לב.
3+הניסיון לכרוך את בן-גביר, הליכוד וכהנא למקשה אחת בולט ברטוריקה של בנט ולפיד בשבועיים האחרונים. זה, כמובן, מגוחך ונואל, אבל ניחא. אנו בעידן שכזה, בו זעקות ״זאב זאב״ הן צלצול ההודעה הנכנסת בכל מכשיר סלולרי של הקואליציה. הכל בסדר. מה שבנט ולפיד מפספסים הוא, שהם מכנסים ומגבשים ומייצרים אחדות ושותפות גורל פוליטי בקרב כל הימין הישראלי. מבלי שהם ערים לכך, הם מייצרים ומרכיבים את הקואליציה הבאה, ועל הדרך – ממרכזים את בן-גביר. את תוצאות המהלך הזה הם יפגשו בקלפי בפעם הבאה.
3+לסיום הדגיש כי: "מילה על המונח ״הרוב הציוני הדומם״. דברים רבים אפשר לומר על הגוש הציוני בישראל של ימינו: דומם הוא לא. נדמה שבנט מבלבל בין צבא דמיוני וגייסות מומצאים ומשאלת לב לאיזו ישראל חדשה, לבין הגדרותיו למושגים ״רוב״, ״ציוני״ ו״דומם״. בקרוב הוא יתבע להחליף את העם".
