בין המתנגדים לחוק: ראש הממשלה נפתלי בנט ושניים מחברי ימינה שנותרו במליאה ולא "התאדו" במועד ההצבעה מהמליאה כחברות הכנסת עידית סילמן ושירלי פינטו לדוגמא; שר האוצר ליברמן ושניים מחברי מפלגת ישראל ביתנו שנותרו במליאה ולא "נעלמו" כבאורח פלא כדוגמת הח"כים יוליה מלינובסקי (ששמה יוזכר בהמשך כמי שהייתה מיוזמי החוק בעבר), יוסי שיין ואלי אבידר, ועוד ח"כים ממפלגות שונות, שלרבים במחנה הלאומי ואף הציוני אין מהם ציפיות, לכל הפחות בסוגיה זו.
בין הנעדרים שהחליטו "לשחק מחבואים", לצאת לחופשה או סתם להאריך את ההפסקה על חשבון מועד ההצבעה, נמצאים ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו יחד עם לא מעט מחברי מפלגתו כדוגמת הח"כים יואב קיש, מירי רגב, יולי אדלשטיין, ישראל כץ, אבי דיכטר, יואב גלנט, מיקי זוהר, גילה גמליאל ואחרים. אליהם נוספו עוד כמה חברי כנסת מכובדים מש"ס כינון אזולאי ויואב בן צור.
כאזרחים ישראלים ישרי דרך ונאמנים, ראויים אנו לתשובה ברורה לשאלה הפשוטה: מדוע מחבל נתעב ורוצח אכזרי צריך לחיות על חשבוננו ולו רק לדקה? כאזרחים תמימים, לפחות חלקנו, זכאים אנו לדין וחשבון מנבחרינו הח"כים, השרים ואף ראש ממשלה מהמחנה הלאומי לכאורה, שהצביעו נגד הצעת חוק המוות למחבלים, בו חלקם תמך בגלוי עד לאחרונה. האם יועילו הם להסביר לציבור, בפשטות ובכנות, לאן התאדתה הבושה כשהצביעו הם נגד הצעת החוק בה תמכו חלקם עד לאחרונה? היש הסבר נאות לעובדה שגנראלים אמיצים עם תעודה "דפקו נפקדות" ואחרים "ברחו" (לא נכחו) מההצבעה במליאה?
האם התריסו השרים והח"כים בעמיתיהם לכנסת שיזמו את החוק, או שמא מחזיקים הם לפתע באידאולוגיה צדקנית ורחמנית אחרי שנים של איומים והצהרות בסגנון שישאיר להנייה 48 שעות לחיות?
התגלמות הצביעות
בפתח ישיבת סיעת ישראל ביתנו שהתקיימה ביום שני ה-30 במאי 2022 בכנסת, אמר שר האוצר אביגדור ליברמן, כי סיעתו תתמוך בהצעת החוק לעונש מוות למחבלים של הח"כ איתמר בן גביר: "אין ספק שנתמוך. מי שטרפד את הצעת החוק שלנו בנושא היה נתניהו בכבודו ובעצמו למרות שחתם אתנו על הסכם קואליציוני. אי אפשר להשתמש בחוק עונש מוות באופן גורף. בעבר דיברנו על להשתמש בו במקרים קיצוניים. מקווה שנדע שלא להפוך את זה לספין אלא לחוק אמיתי שבמידת הצורך במקרים קיצוניים נוכל להשתמש בו".
בתאריך 3 בינואר 2018 אישרה מליאת הכנסת בקריאה טרומית את הצעת חוק עונש מוות למחבלים (הצעת חוק העונשין, תיקון – גזר דין עונש מוות למורשע ברצח בנסיבות טרור, התשע"ח-2017) של חברי הכנסת רוברט אילטוב, עודד פורר ויוליה מלינובסקי, ברוב של 52 תומכים מול 49 מתנגדים. ראש הממשלה בזמנו, בנימין נתניהו, אמר לפני ההצבעה: "לפני שבועות אחדים הלכתי לנחם את משפחת סלמון ובני המשפחה ששרדו את הפיגוע הנורא, סיפרו לי כיצד המחבל אחז בסכין ושחט וצחק. אני כבר ראיתי כמה דברים מזעזעים בחיים שלי אבל הזדעזעתי. אמרתי שיש מצבי קיצון שאנשים מבצעים פשעים איומים ולא מגיע להם לחיות. אמרתי שאנחנו נשנה את החוק למצבים הללו.
השינוי המרכזי שאנחנו מדברים עליו הוא היכולת לקבל החלטה כזו לא בהנחיית הממשלה או שר הביטחון אלא על סמך 2 מתוך 3 שופטים. קבענו לקיים את ההצבעה הזו, בינתיים נאמר לנו שיש צורך בהחלטת קבינט לפני שהקואליציה תקדם את ההצעה. אמרתי שנקיים ישיבת קבינט ושם נקבל את ההחלטה. התברר לי היום שאין צורך משפטי בהחלטה קבינט אבל ראוי שהממשלה תקיים ישיבה כזו ואנחנו נעשה את זה בין הקריאה הטרומית לקריאה הראשונה. יש כאן שיקול בסיסי של צדק במצבי קיצון. השיקול של התועלתנות האם נרוויח או נפסיד הוא שיקול רציני אבל יש גם היגיון פשוט במצבי קיצון. הבהרתי לחברי הכנסת שמהססים שהדיון על מלוא מרכיביו אכן יתבצע. מה קורה כשגורמי הביטחון חולקים על דעת הממשלה? האחריות לביטחון רובצת על הכתפיים של הממשלה והדרג המדיני.
נקבע שני עקרונות חשובים: שבמצבי קיצון יש עונש מוות, ושבסוף מי שמחליט את ההחלטות בענייני ביטחון זה הדרג המדיני. בממשלות שלי הדרגים הביטחוניים נשמעים היטב אבל בסוף ההחלטה היא שלנו וכרגע ההחלטה היא שלכם". אז אמר ונעלם.
ח"כ רוברט אילטוב, יו"ר סיעת ישראל ביתנו ומיוזמי החוק, שהציג בזמנו את ההצעה אמר: "החוק הזה לא רק צודק אלא חוק מוסרי כלפי אזרחי ישראל שסובלים מהטרור מאז הקמתה של המדינה ואף לפני כן. זה חוק מוסרי למשפחות השכולות, ובטח כלפי העולם. ב-31 מדינות בארה"ב יש עונש מוות. בישראל יש חוק עונש מוות, שפשוט לא מבצעים אותו בגלל הנחיות של היועמ"ש כשלא ברור לי מאיפה הסמכות הזו כאשר יש חוק מפורש שמאפשר עונש מוות. כל אלה שטוענים שאנחנו יכולים לאבד את ההרתעה מול ארגוני הטרור, האם אותם אנשים שיושיבם בכלא אחרי פעילות טרוריסטית נרתעים? אפשר להגיד ב100% שהם לא נרתעים וחלקם הופכים לפצצה מתקתקת וחוזרים לטרור".
השר זאב אלקין אמר באותו מעמד הצבעה: "חלק מהאנשים שיצביעו עכשיו נגד, מי שיעשה גוגל ישמע את אותם אנשים מדברים אחרי פיגועים קשים, ישמע אותם אומרים שזה מה שצריך לעשות, אז זו צביעות". צודק!
ימים קודם לכן, ב-17 בדצמבר 2017 אמר אילטוב, כי מדובר בלא פחות מאשר "יום היסטורי". לדבריו "החקיקה צריכה להיות פשוטה מאוד וברורה מאוד – מחבל שמגיע במטרה לרצוח אזרחים חפים מפשע, דינו מוות". אין יותר תנאי כליאה נוחים בכלא, אין יותר תמונות צהלה של רוצחים, אין יותר תארים אקדמיים. המשפחות השכולות, שיקיריהן נרצחו בידי בני עוולה, מתמודדות עם הכאב והצער הקשה מנשוא, בזמן שהמחבלים נהנים מתנאים נוחים בבתי הסוהר. עבור המשפחות השכולות, מדובר פה בתיקון עוול היסטורי". אז אמר.
שר הביטחון דאז אביגדור ליברמן אמר כי: "הרצח של סמל רון יצחק קוקיא מוכיח שוב את הצורך בהנהגת חוק עונש מוות למחבלים. העונש ישמש ככלי הרתעתי ומשמעותי. אסור לנו לאפשר שמחבלים יידעו שאחרי רצח שביצעו, הם יישבו בבית הסוהר, ייהנו מתנאים כאלו ואחרים ואולי ישתחררו בעתיד. המאבק שלנו בהם חייב להיות נחוש מאוד". אז אמר.
בתקופת כהונתו של אביגדור ליברמן כשר ביטחון ולקראת הבאת חוק עונש המוות למחבלים לדיון בוועדת החוקה של הכנסת כתב השר בטוויטר: "לא נוותר ולא נעצור עד שנשלים את המשימה". אז כתב.
בחודש יולי 2017, אחרי הפיגוע הקשה בבית משפחת סולומון בחלמיש, כשעלתה הדרישה להטיל עונש מוות על מחבלים לסדר היום, דרשו חברי כנסת ושרים בכירים כישראל כץ, נפתלי בנט וליברמן, להטיל עונש מוות על עומר אל-עבד, המחבל שרצח את שלושת בני המשפחה – יוסף, אלעד וחיה הי"ד. אחרי כשבוע, במהלך ניחום האבלים בבית המשפחה, אמר ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו בהקשר הדרישה לעונש המוות למחבלים כי: "זה דבר שהגיע הזמן לעשות". אז אמר.
בחודש מאי 2016, ניהל השר ליברמן משא ומתן קואליציוני על כניסתו לממשלה, במהלכו דרש שאחד מסעיפי ההסכם יהיה נושא עונש מוות למחבלים. ליברמן ונתניהו הגיעו לסיכום ולפיו חוק השיפוט הצבאי יעבור שינויים ויידרש רק רוב מבין שופטי ההרכב הצבאי במקום החלטה פה אחד. בישיבת הקבינט התברר כי אין מגבלה חוקית על הטלת עונש מוות למחבלים, אך הסוגיה עומדת על מדיניות התביעה הצבאית החומקת מנטילת אחריות לצעד קיצוני שכזה בהעדר מדיניות ברורה וגיבוי של הקבינט, ועל כן נמנעת מגזירתו.
כמעט שנה קודם לכן, דחתה מליאת הכנסת ב-15 ביולי 2015 את הצעת החוק לגזירת עונש מוות על מחבלים שהגיש חבר הכנסת שרון גל בשם סיעת ישראל ביתנו. השרים נפתלי בנט ודני דנון, שהצהירו כי הם תומכים בחוק, נעדרו אז מההצבעה. בסך הכל 94 חברי כנסת הצביעו נגד ההצעה, ושישה חברי כנסת, כולם מישראל ביתנו – תמכו בה. השרה איילת שקד, שהתכוונה בזמנו לתמוך בחוק, הסבירה לבסוף מדוע לא תעשה כן: "זה לא סוד שגם אני חושבת שלרוצחי משפחת פוגל הגיע עונש מוות. גיליתי שיש היום חוק עונש מוות. בית הדין הצבאי יכול היה לתת עונש מוות אם הפרקליטות הצבאית היתה מבקשת".
השרה שקד הזכירה שוועדת השרים לחקיקה בראשה היא עומדת החליטה להקים צוות שיבחן את הנושא אך גל הוא זה שבחר להביא את ההצעה להצבעה למרות הכל. כך למעשה קברו היא וראש הממשלה נתניהו את הצעת החוק בשעתו, שהרי ידוע כי אין כמו וועדה מיוחדת וצוות בדיקה כדי לחרב כל יוזמה ברוכה. האם כבר אז ניתן היה לראות דפוסי פעולה חשודים בקרב הח"כים הנבחרים?!
כנגד הצעתו זו של ח"כ שרון גל כתב ב-9 ביולי 2015 ח"כ עיסאווי פרג' מטעם מר"צ כך: "עונש מוות למחבלים הפכה להיות סיסמת הקרב של הימין הקיצוני בהובלת ישראל ביתנו. מפלגה שבהיעדר עשייה, חיה מסיסמאות קיצוניות ושלא נותר לה שום דבר אחר למכור לציבור, פרט לפופוליזם זול – וזה בדיוק מה שמייצגת הצעת החוק של שרון גל".
מנגד כתב יו״ר ועדת הכנסת בזמנו ח"כ דוד ביטן מהליכוד כך: "יואב בן ה-11, אלעד בן ה-4, הדס בת הארבעה חודשים, כולם לא יזכו עוד לגדול, לאהוב, להקים משפחה, לחלום. גם הוריהם, רותי ואוהד, לא יזכו לראותם גדלים. זאת משום שבני משפחת פוגל מאיתמר נרצחו באכזריות בידי מחבלים בני עוולה – וכמוהם עוד אלפים מבנינו ומבנותינו. אלא שכיום, רוצחים עם דם על הידיים נכלאים בתנאים נוחים, ואפילו זוכים להשכלה ולהטבות נוספות. לכן הטלת עונש מוות על מחבלים רוצחים היא לא רק הכרח – היא גם צו מוסרי.
עונש כזה קיים גם במדינות מערביות אחרות ולא צריך להירתע או לפחד מכך". ח"כ ביטן סיכם את דבריו באמירה חשובה, ברורה ומנוסחת היטב שלא נס ליחה: "עם צריך לדעת להגן על עצמו וגם להעניש את מי שמאיים על קיומו ופוגע בביטחון האישי של אזרחיו. עונש מוות הוא אחד האמצעים לכך והדבר צריך להיעשות בלית ברירה. לא בגלל שצמאי דם אנחנו, אלא בגלל שאנו חפצי חיים". לאן נעלמה האידאולוגיה היפה והמוסרית הזו? האין אנו חפצי חיים יותר?
סיכום והמלצות
הצעת החוק שמטרתה היתה "לגדוע את הטרור באיבו, ולייצר הרתעה כבדת משקל. לא עוד בתי כליאה עם תנאי "הכל כלול". לא עוד שחרורי מחבלים אחרי ריצוי מחצית העונש" – נפלה שוב!
איזו הצדקה מצאו חברי כנסת ישראל המכובדים כדי להטיב עם מחבלים ורוצחים נתעבים, בשעה שמשפחות הקורבנות סובלות ומתענות בכל יום, בכל שעה ובכל דקה? איזה הסבר יספקו לאזרחים תמימים החיים בידיעה שיתכן והם היעד הבא בהיעדר הרתעה נחושה?
מאחר שהצעת החוק נפלה ומשום שלא ניתן להעלותה שוב במתכונת זו במשך תקופת מה, אפשר להציע הצעה זמנית עד לניסיון הבא, לפיה ייגבה תשלום חודשי מלא מהרשות הפלסטינית בעבור כל יום בו מוחזק מחבל בפנסיון מלא בכלא הישראלי. עוד יש לקבוע כי בנוסף תשלם הרשות הוצאות, מעבר לפיצוי עבור הקורבנות, בעבור מאמצי לכידתו והוצאות משפטו של המחבל. את התשלום יש לדרוש מידי חודש בחודשו- אי העברת התשלום תגרור הרעה משמעותית בתנאי האסיר לצד הטלת קנסות ופיגורים על הרשות כמו גם עיקול חשבונות, נכסים ועוד, בדיוק כפי שנוהגים בחייבי מיסים ופושטי רגל מקרב כלל האזרחים.
יועילו חברי וחברות הכנסת הקשוחים וחסרי הרחמים לכאורה, אלו שאין להם כאבי בטן כשמדובר בחיילים, בנכים, בנפגעות תקיפה מינית ואחרים; אלו שאת מנהיג החמאס הנייה מזמן היו מחסלים ועל הדרך גם מפציצים כמה יעדים ואי אילו סכרים; אלו שמבטיחים לרדוף ולמצות את הדין עם מחבלים אכזריים- להישיר מבט לנפגעי הטרור ולישראלים החפצים לחיות בביטחון ולהסביר האם מחבל שרצח ילדים יהודים רק בשל יהדותם ראוי לחיות דקה נוספת מעל פני האדמה ולהיאחז בתקווה לשחרורו באיזו עסקה?
מנהיגים בציבור הישראלי, יהודים וערבים כאחד, שחיי עוכרי ישראל חשובים מחיי אזרחי המדינה בעבורם- אינם ראויים להנהגה, כל שכן לא לקבל אחריות וסמכות החלטה על זולתם ועתיד האומה.
מנהיגים ישראלים שפיהם וליבם אינם שווים, דבר שהוכח במספר מקרים והפך לשיטת ההנהגה בה נוקטים המה בחסות הדמוקרטיה הנאורה, מוליכים שוב ושוב את עם ישראל שבי אחר הצהרת כוונות כוזבות ומצגי שווא. היעלמותם של חברי כנסת מהמליאה בעת הצבעה על חוק משמעותי בו מצופה היה שיתמכו לאור המנדט שניתן להם והצהרותיהם- לא צריכה לעבור עוד בשתיקה. מצופה כי העיתונאים האמיצים, המקצועיים והאובייקטיבים לכאורה, אותם כלבי שמירה של הדמוקרטיה וציידי הראשים המנוסים, יעמידו את הח"כים הסוררים, החצופים וחסרי הבושה על מקומם, עת יחשפו את קלונם ב"פריים טיים".
מיצוי הדין עם מחבלים שדם אזרחים ישראלים על ידיהם הינו במימוש האמירה – דמם בראשם! לא פחות מזה. רצוי שיעשה הדבר בעת ההתקלות הראשונה עמם, אך אם לא מתאפשר הדבר בו במקום- אזי יש לאפשר לשופטי ישראל לחרוץ את דינם באופן שלא בהכרח יותיר עוד נשימה באפם.
