"האם את חושבת שארגוני הנשים השתלטו על צהל עד כדי איבוד ההיגיון"? "האם אינך סומכת על צה"ל"? את השאלה הזו שואלים אותי רבות. בהתחלה עוד עניתי שזה בטח לא כך. ושאני סומכת על המפקדים שלנו שידעו מה טוב לצה"ל, ורק שיקולי המבצעיות ינחו אותם בהחלטותיהם.
אך לצערי, ההחלטה האחרונה לתת לצעירות להתמיין ליחידות לוחמה כמו 669 מוכיחה (ולא בפעם הראשונה) שטעיתי. הולכת ומתבהרת העובדה ששיקולי הניצחון, המקצועיות והמבצעיות של צה"ל, הם בסדר עדיפויות נמוך יותר מערך השוויון המדומה.
באופן כללי, בהכנסת חיילות ליחידות קרביות, יש כמה בעיות: חוסר התאמת גופן למשימה, דבר היוצר פציעות יתר ונזקים רבים לטווח הארוך, הורדת רף הלחימה כדי להתאימו לגוף הנשי וערבוב בין המינים, דבר המוריד מלכידות הקבוצה והמשימה, וכן מונע מדתיים להתקדם ביחידות אלה.
אך מעל הכל, הכנסת אג'נדה הזויה שהליכת נשים לקרבי היא היא סמל השוויון המיוחל. כלומר, היכולת שלך כאישה להרים פגז של טנק היא היא משאת השוויון, כיוון שהנה את מתפקדת כמו גבר.
ננסה להתחיל מהסוף. זו באמת מגמת השוויון שאותו מנחילים ארגוני הנשים? שנהיה בדיוק כמו גבר? הרי אתן עצמכן טוענות שהעולם הוא הבנייה חברתית שנוסדה על ידי גברים (מה שכמובן לא נכון והזוי בפני עצמו) אז האם לא נראה לכם שהשוואת כוח אישה לכוחו הפיזי של הגבר היא בדיוק הניסיון להשתלב בהבניה החברתית שממנה אתן סולדות? בעיני עצוב מאוד שאישה צעירה, שלא מצליחה לרוץ כמו גבר, לשאת משקלים כמו גבר או לטעון פגז כמו גבר חושבת שהיא אינה שווה בשל כך.
ולגבי הורדת הרף הצה"לי – בתחילת הדרך אמרו לנו שנשים וגברים נבחנים אותו הדבר, גם בבוחן מסלול. אחר כך, חיילים מהשטח צילמו לנו את הספסל שעוזר לנשים לקפוץ מעל קיר הטיפוס. לא סביר שזה מתוך תפיסה שכאשר תהיה מלחמה, חלילה, ויצטרכו לקפוץ גבוה יבקשו מהאויב להביא לנו ספסל לנשים. והנה אחרי שגם זה עלה לכותרות, מה המצב כיום? אין קיר טיפוס בבוחן מסלול של לוחמות ויש קיר טיפוס בבוחן מסלול של לוחמים. כך נראה "הרף השווה" בשנת 2022.
ומה לגבי ערבוב נשים ביחידות לוחמות? אפשר להסתכל על דוגמאות פשוטות להבנה. מה קורה בעולם הספורט? מדוע לא מערבבים נשים בקבוצת כדורסל של גברים? אולי כי שם נשארה המטרה הברורה לנצח? בספורט יודעים שערבוב קבוצות של גברים ושל נשים יוריד את הרף ואת לכידות הקבוצה ובסופו של דבר יפגע בניצחון.
ולגבי פציעות? הנה עוד סיפור מפתיע: סטודנט מאוניברסיטת אריאל הגיש בקשת חופש מידע לצה"ל. הוא ביקש נתונים שונים על פציעת נשים, על התאמות ללוחמות ועוד פרטים על השירות הקרבי של נשים וגברים. במשך למעלה משנה הוא לא קיבל מענה. לבסוף הגיש הסטודנט תלונה ליחידה הממשלתית לחופש המידע. היחידה קיבלה טענתו, ודרשה מצה"ל להגיב ללא דיחוי.
להפתעתו בסעיפים 1-4 בהם צה"ל התבקש להביא נתונים על פציעות שונות של נשים בתחומי שברי מאמץ, פריצת דיסק, פציעות אורטופדיות וכדומה, נמסר לו שהנתונים לא מסודרים ויידרשו שעות רבות (מעל 100) כדי לאתר את המידע. בסעיף בו ביקש לדעת כמה נשים תובעות את צהל על נזק גופני, הוא הופנה לחפש במקום אחר בטענה שלצה"ל אין את הנתונים הללו.
ובסעיף שבו ביקש לדעת אילו התאמות קבלו נשים בבוחן מסלול, הוא קיבל מענה ששאלתו לא מנוסחת נכון ולכן אין חובה להשיב. ואחרי כל זה, כאשר אין בידי צה"ל נתונים מסודרים על פציעות, אנו שומעים מכתבים שהרמטכ"ל מחליט להתחיל מיונים ליחידה 669 ולטענתם ההחלטה מגיעה בניגוד להמלצת הוועדה המקצועית.
הרי ברור לכולנו שהראשונות לשלם את המחיר הן הצעירות שבסכנת פציעה. אין זה אלא שאכן כמו שהבנו מלכתחילה, ארגוני הנשים השתלטו על צה"ל ואפילו הפיקוד הבכיר לא רוצה לצאת כנגדן. זה עצוב ובעיקר מדאיג.
לסיום אפנה למתגייסות הצעירות: מתגייסות צעירות ואידיאליסטיות, אתן נפלאות. אתן שוות המון בלי כל קשר לגברים. פשוט, כי אתן, אתן. ושימו לב, כאשר אתן מתגייסות בדקו היטב היטב האם אתן משרתות את צה"ל או אג'נדה. סומכת עליכן שתתחילו לברר לעומק כי אף אחד אחר כנראה לא ייתן לכן מידע מרצונו החופשי.
