כשזה נראה כמו פוטש, הולך כמו פוטש ומדבר כמו פוטש – זה פוטש. רק אמש התברר שמסע הציד נגד נתניהו החל חודשים לפני שניתן לחוקרים אישור יועץ משפטי לממשלה, בניגוד לחוק יסוד.
הם ביקשו מפילבר את הראש של נתניהו כשעוד בכלל לא הייתה עבירה, בה נתניהו חשוד. 25 פרקליטים ועשרות חוקרים מדופלמים, בנו תיק מצ'וקמק כדי להפיל ראש ממשלה. בתפריט: רשלנות זדונית, זיהום חקירה, אכיפה בררנית, ופגישות מדומיינות. סדום פינת צאלח א דין. והכל כמובן בחסדי שמיים ועם די.אנ.איי יהודי.
תראו, אני לא אמיל זולא או ברושקובסקי, אבל מזה חמש שנים! אני צועק, מזיע מעצבים ותסכול, אכיפה בררנית היא פשע ומי שומר על השומרים. על משכבי בלילות אני מתהפך ותוהה מתי יקומו העיתונאים שלקחו חלק בהנדסת התודעה ושיתפו פעולה ביודעין, עם הפרקליטות והמשטרה, במטרה לצוד את נתניהו? מתי הם יכו על חטא? יעשו מעט חשבון נפש אל מול הראיות הנחשפות?
1+והנה, אתמול נתקלתי בטור מאיר עיניים שפורסם בשנת 2007 בגלובס ודמעות מטאפוריות שטפו את עיני. כאילו התאום המוסרי שלי דיבר מגרוני.
"פרופ' פרידמן הנכבד, עזוב אותך מבירוקרטיה, ממבוכים ודרקונים. מה אתה מתעסק עם הרכב ועדת האיתור ואופן בחירתה. שכח מההמצאה הנקראת תובע מיוחד לאישי ציבור. לך על ועדת חקירה. לאחר שוועדה כזו תגיש את המלצותיה – המערכת תתארגן מחדש. גם הסטנדרטים, הכפולים והמשולשים, יתארגנו חדש".
הנמען: שר המשפטים, פרופ' פרידמן, העילה: פרשת חיים רמון. יאללה ניחושים. מי לדעתכם כתב את הטור הזה. אולי עמית סגל? אולי אלי ציפורי? כנרת בראשי? אני יודע. זה בטח הפצ"ר הצעיר, האלוף במיל' אביחי מנדלבליט, שחזה בעיני רוחו את עתידו.
לא. זה לא מנדלבליט, וגם לא ז'ק חן, הכותב של הטור החשוב והנכון הזה, הוא לא אחר מהפרשן הפוליטי הבכיר של ערוץ 12, מר אמנון אברמוביץ'. כן, כן, אמנון שלנו. ואז נזכרתי שגם ב2012 אמנון אברמוביץ' ידע לחלץ מנפשו המסוכסכת מעט הגינות, הפעם בהתייחס למשפט אולמרט.
"אל תמהרו לצרוב אנשים בסטיגמה פלילית. נוצר כאן אתוס חברתי קלוקל ורעוע שהחיים מתנהלים על קו הקץ – או פלילי או לא פלילי", אמר אז אברמוביץ' בחברת החדשות.
1+וכאן נשאלת השאלה המתבקשת: מה בין לוחם הצדק של 2007 ו-2012 למגה שופר והפוליטרוק של 2022. הזמן קצר, ולכן אני אגיד לכם מה ההבדל. במילה אחת. שנאה. איזו שנאה? שנאה אפית, שנאה טרגית, שנאה פתולוגית. ר' יהודה היה נותן בה סימנים.
הסוג הראשון הוא "שנאה חסרת מודעות עצמית", הסוג השני הוא "שנאה מהפוזיציה". וכאן ברוך השם הדוגמאות רבות. במילה אחת. שנאה. בשתי מילים. שנאה צרופה.
