הבן שלנו שירת ביחידה מובחרת בצבא, יצא לקצונה והוכיח את נאמנותו למדינה. הבן שלנו הצדיע לדגל ישראל, עמד בצפירה ושר את המנון המדינה – "כל עוד בלבב פנימה". הבן שלנו חתם קבע וגם לאחר השחרור, בתום כמה שנים, נקרא אל הדגל ולשירות המילואים. הבן שלנו שיפר בגרויות כמעט עד לקצה גבול סקלת הציונים- אפשר לומר גם כאן "עד מאה ועשרים". הבן שלנו ביצע כמה בחינות פסיכומטריות ו"שרף" כספי פיקדון, יחד עם עוד שנה או שנתיים מזמנו שירדו לטמיון.
הבן שלנו סימן מטרה נעלה להתקבל ללימודי רפואה כי ראה במקצוע שליחות בארצנו הקטנה. הבן שלנו רצה ללמוד בירושלים הבירה אך העדיף את האוניברסיטה בבאר שבע, כדי לתרום לקהילה בכוונה ובאמונה שלמה. הבן שלנו, כמו אלפים ממיטב צעירינו הנאמנים, לומד כעת באירופה, כי במדינת ישראל יש העדפה מתקנת בעיקר לערבים… אבל לא לחיילים, ללוחמים וקצינים משוחררים.
1+באוניברסיטאות היחידות במזרח התיכון שמקבלות יהודים ללימודים– יש קדימות דווקא לערבים לאומנים חובבי דגלים צבעוניים ומהללי שהידים לכאורה, רצוי מכפרים בגליל או מהפזורה, שהמילה "אפרטהייד" בפיהם שגורה. באוניברסיטאות עם מורשת ציונית מפוארת כבבירת ישראל או בעיר העברית הראשונה, ואפילו בזו המנציחה את שמו של דוד בן גוריון בבאר שבע, מכבדים ערבים פוחזים וצעירים, אך לא בהכרח את בניה ובנותיה הראויים של האומה- החיילים, הלוחמים והקצינים המשוחררים.
באקדמיה הישראלית מכבדים את הערבים הפלסטינים שמקבלים זכויות יתר, תנאים טובים ומלגות, בעבור צעקות "אפרטהייד" המלוות בפגיעה בסמלי הריבונות וביזוי ערכי הציונות. באוניברסיטאות ישראליות הכבוד הלאומי, בשם חופש הביטוי או הביזוי- נרמס, זאת לצד ההתקרבות לאידאולוגיית הפתח, הג'יהאד והחמאס. במדינת ישראל מעדיפים לתת מלגות והטבות, להקצות מקומות במעונות ובפקולטות הנחשקות לסטודנטים ערבים שדגלי פלסטין מנופפים, שהידים מעודדים וברגשות ישראלים פוגעים.
1+במדינת ישראל מעדיפים לממן מלגות לערבים לאומנים "מפורעים ללימודים" לכאורה בעשרות ומאות מיליוני שקלים, אך בתרומתם של החיילים למדינה חוסכים, ובהקרבת הלוחמים והקצינים המשוחררים עושים טובה שמכירים. במדינת ישראל מזלזלים בציונים נאמנים ובזכותם ללמוד ולחיות בארץ. מאידך מכבדים ומעודדים את אלו הערבים הלא נאמנים עם הציונים (הלא גבוהים בהכרח) להעמיק בה אחיזה.
האם תקום בארץ מנהיגות אמיצה, בכנסת ובאוניברסיטה, שתאמר בקול רם ובלי בושה שמעדיפה היא קבלת חיילים, לוחמים וקצינים מצטיינים לכל מקום לימודים ועבודה? זאת על פני ערבים חצופים שבמדינת ישראל לא מכירים, הנעלבים כשאותם מכנים "הנאורים" לכאורה בכינוי "ערבים ישראלים" במקום "פלסטינים כבושים". לכל השרים, חברי הכנסת וראשי האוניברסיטאות שלפתחם הונחה הסוגיה ופתרונות לצידה, אך בהתייחסותם (אם הייתה) הופגנה אזלת יד, אדישות ורפיסות, אומר במילה אחת – בושה!
