אתמול התקיים מצעד הדגלים המסורתי בשדרה החמישית במנהטן. מצעד זה מתקיים מאז 1965 ומטרתו להביע תמיכה במדינת ישראל ולחזק את הקשר בין יהודי ארה"ב והעם האמריקני למדינת ישראל. אלפים אלפים של דגלי ישראל מילאו בגאווה רבה את רחובות ניו יורק וגרמו לי להיזכר במטרתו ומשמעותו של הדגל.
דגל מדינת ישראל הוא הדגל הרשמי שמייצג את המדינה, ריבונותה, מוסדותיה ואזרחיה, בישראל ובעולם.
דוד וולפסון, הנשיא השני של ההסתדרות הציוניות, היה זה שהציע את עיצוב הדגל. הוא עיצב את הדגל בהשראת הטלית היהודית. כך תיאר את מחשבותיו: "והנה הבהיק רעיון במוחי: הרי יש לנו דגל. לבן כחול. הטלית אשר בה נתעטף בתפילתנו – טלית זו היא סמלנו. נוציא נא את הטלית מנרתיקה ונגולל אותה לעיני ישראל ולעיני כל העמים. הזמנתי אז דגל כחול לבן ומגן דוד מצויר עליו. וכך בא לעולם דגלנו הלאומי".
הדגל גורם לנו להתרגש ולהתאחד. הנפתו מסמלת את ריבונותה של המדינה ואת המסורת רבת השנים שבזכותה, ורק בזכותה, העם הזה קם לאחר 2000 שנות גלות, מאפר המשרפות עד לאימפריה המחודשת שיצרנו כאן בארץ אבותינו. הוא מייחד אותנו משאר העמים ומזכיר לנו תמיד מאין באנו ומי אנחנו.
עצם קיומו של מצעד הדגלים בניו יורק הוא חשוב ומשמעותי אבל נוכח קיומו צפה ועולה השאלה המובנת מאליה – האם לא ראוי ופשוט יהיה להניף את דגלנו בכל רחבי ארצנו? קל וחומר ברחובות בירתנו הנצחית והמאוחדת לה זכינו לפני 55 שנים במלחמת הניסים והנפלאות המכונה ששת הימים?
אנו נמצאים בנקודת זמן משמעותית בה אנו צריכים לשוב ולהזכיר לעצמנו את הקשר בין ירושלים העתיקה והמקומות הקדושים בה לבין דגל המדינה המסמל את המאבק היהודי והרצון לשוב לציון וירושלים מדורי דורות. שום איום של אויבינו או חשש של אלו המטילים ספק בזהותה של המדינה לא יעצור אותנו מלצעוד קדימה עם פיסת הבד הטומנת בתוכה תקוות ותפילות בנות אלפי שנים.
אז כן, כמו בניו יורק, צעוד יצעד מצעד הדגלים בגאווה גם בירושלים.
