בירושלים יש הרבה סודות היסטוריים, יותר משנוכל לגלות אי פעם. כל אבן וכל סמטה צופנות בתוכן חיים ותרבויות עתיקות שעברו בעיר. לכן זה לא מפתיע שמעיין הגיחון אשר ככל הנראה היה אחד הגורמים הבסיסיים ליכולת להקים יישוב בגבעה שמעליו, הידועה גם כירושלים הקדומה.
מעיין הגיחון הוא מעיין קראסטי, כלומר מעיין השופע מי תהום בפעימות וגיחות קצובות,ומכאן שמו- גיחון. יש פירושים נוספים לשמו כמו למשל העובדה שבביקור בגיחון כנראה תיאלצו להתכופף וממש תדמו לנחש הזוחל על גחונו או קולם הרועש של המים, אשר דומה לנגחות השור, כמו שכתוב במקורות "כי יגח שור". הבסר הגיוני נוסף, הוא שהשם גיחון מוזכר כבר בתנ"ך כאחד מארבעת הנהרות שזרמו בגן עדן ואם ניקח בחשבון את גילו של המעיין, לא מן הנמנע שהוא קרוי על שמו.
הפעם הבאה שמוזכר הגיחון בתנ"ך הוא כאשר ביקר בו המלך שלמה, שם הוא נמשח לראשונה למלך, אך סיפורו המרכזי מובא בימי חזקיהו המלך, מאחרוני שושלת בית דוד.
1+סנחריב מלך אשור שולט באיזור, והמלך מחליט לקרוא עליו תיגר באמצעות מיסים. המלך סנחריב, שלא אהב את הרעיון מגיע להשליט טרור בירושלים וכאן מגיע תפקידו של הגיחון. כחלק מהכנות העיר למלחמה, בנה המלך נקבה שהובילה את מי המעיין לבריכה הנמצאת בין חומות ירושלים, כך שצבא האויב לא יהנה ולו לרגע מהמים הטובים הנובעים בחוץ ולירושלמים יהיו מים בשפע בעת המלחמה.
במשך מאות שנים לא היתה כל עדות למפעל המים האדיר של המלך חזקיהו, אך במאה ה-19 נתגלתה בעיר דוד נקבה ארוכה, כמעט חצי קילומטר אורכה, ובה כתובת אבן חקוקה בכתב עברי קדום, שהיה בשימוש בימי חזקיהו המלך.
לגיחון היו עוד תפקידים מרכזיים בהיסטורית העם היהודי לדורותיו. למשל, בחג הסוכות אנו נוהגים לחגוג את שמחת בית השואבה, על שם השמחה שהייתה ניצתת בליבם של העולים לרגל כאשר נשאבו מי הגיחון ובאמצעותם קוימה מצוות ניסוך המים על המזבח.
בנוסף, עד היום נקראית חברת הביוב והמים הירושלמית- "חברת הגיחון" על שמו של המעיין החשוב ביותר בעיר ירושלים.
יום ירושלים שמח!
