יו"ר סיעת הציונות הדתית חה"כ אורית סטרוק בטור נוקב על חברי הממשלה הימניים על רקע הודעתה של חברת הכנסת ג'ידא רינאוי זועבי על פרישתה מהקואליציה:
איך יתכן, אני שואלת את עצמי, איך יתכן שאירועי הרמדאן כואבים לה כל כך, עד שהיא קמה ומתפטרת מהקואליציה, ובמקביל אותם אירועים עצמם לא כואבים לחברי משכבר הימים, יושבי אותה קואליציה?
איך יתכן שחברת כנסת ערביה פורשת מהקואליציה בגלל "אל-אקצא", ובמקביל, ממש במקביל, אף חבר כנסת יהודי לא עושה אפילו שביתה איטלקית כשדגל אש"ף מתנוסס שבוע שלם בראש המסגד בהר הבית?
איך יתכן שחברת כנסת ערביה פורשת מהקואליציה בגלל "הרס הבתים" במגזר הערבי, בתים שהם כמובן לא חוקיים, ובמקביל, ממש במקביל, אף אחד משרי הממשלה לא נקף אצבע כדי להשאיר את גואלי בית התקומה בחברון בבית שרכשו באופן חוקי למהדרין ובכסף מלא? הם נאלצו להתקפל כי הרגישו שהאנשים שהם-עצמם עמלו קשה כדי להכניס לכנסת (כן כן, חלק מהרוכשים היו פעילים מרכזיים בבחירות למען פוליטיקאים שהם היום שרים בכירים!) – מפנים להם עורף.
איך יתכן שהלוויה האלימה של שירין אבו עאקלה, לוויה במהלכה נתלשו דגלי ישראל והותקפו שוטרים, איך יתכן שהאירוע המזעזע הזה מוציא מגדרה את חברת הכנסת זועבי, ומשאיר אדישים את חברי הקואליציה שנבחרו בקולות הימין? הרי הימין הישראלי בהמוניו חש כמדקרות-חרב את הלוויה הזו, שבה נרמס כבודנו הלאומי עד עפר. לכם זה לא כואב?
"החודש האחרון היה קשה מנשוא" – כותבת חברת הכנסת הערביה ממרצ. ולכם? לכם, חברי מהקואליציה, הוא לא היה קשה מנשוא? לוויה אחר לוויה, זוועה אחר זוועה ברחובות הערים שלנו, נאום הגרזנים של מנהיג חמאס מעזה, בצד טקסי זכרון למחבלים בהשתתפות שותפיכם-לקואליציה – כל זה לא היה קשה מנשוא גם עבורכם?
איזה עור של פיל צימחתם, שאתם מסוגלים בתוך גל הטרור הזה להמשיך לשלם את משכורות המחבלים שרוצחים בנו? כמה אטימות צריך כדי לגנוז בתירוצים עלובים, בעיצומו של גל טרור, את חוק ביטול אזרחות למחבלים, שהבטחתם להביא מיד עם תום פגרת הכנסת? למה לא עצרתם את החזרת גופות המחבלים לקבורה באום-אל-פאחם? ואיפה איפסנתם את המצפון שלכם כשהיפלתם, לקול זעקת המשפחות השכולות, את חוק איסור פינוק מחבלים, והעפתם מהכנסת את יום טוב כלפון שברח מהמליאה כדי לא להצביע נגדו.
את המילים "ואולך אתכם קוממיות" בפרשת השבוע, מפרש רש"י בשתי מילים פשוטות וחזקות: "בקומה זקופה". קומה לאומית זקופה, זה מה שאנחנו מבקשים. וזה בדיוק מה שאתם מקפלים, וגוזלים מאתנו, שוב ושוב ושוב.
השבוע החלטתי להשתמש בחסינות שלי כחברת כנסת כדי לחשוף במליאת הכנסת חלקים מדו"ח קעטבי, הדו"ח שסוקר את תנאי המחבלים הכלואים, מבקר אותם וממליץ לשנות אותם באופן מהותי. עשיתי זאת כדי להוכיח איזה עוול עשתה הקואליציה כשהפילה בשבוע שעבר את "חוק איסור פינוק מחבלים", אותו גיבשתי וניסחתי על בסיס אותו דו"ח מקצועי, וגם כדי לאפשר סוף סוף דיון גלוי ופומבי בדו"ח, בועדה לבטחון פנים של הכנסת.
הקריאה בדו"ח קעטבי מלמדת, שבתי הכלא למחבלים מתפקדים כחממות ליצור טרור, בחסות מדינת ישראל. ממליצה לכם להקשיב, בסרטון המצורף, לקטעים המזעזעים שהקראתי מעל הדוכן, כדי להבין עד כמה המצב דורש שינוי מן היסוד. לכן החלטתי לעשות צעד חריג כזה, ולחשוף דו"ח שהוגדר כ"סודי".
ובזמן שאני מתאמצת לחשוף את המציאות הקשה של כניעת הממשלה לטרור, כדי להוביל שינוי, בזמן הזה ממש הקואליציה עושה כל מאמץ להסתיר את העובדה שכבר 10 חודשים היא משלמת במו-ידיה את משכורות המחבלים. כך למשל, דיון שיזמתי בנושא הזה נדחה השבוע שוב, ברגע האחרון.
כן, בעיצומו של גל טרור מדינת ישראל משלמת משכורות לרוצחיה, ואף אחד בממשלה לא נוקף אצבע להפסיק את הזוועה הזו. זה נעשה בניגוד מוחלט לחוק, למוסר, ולצרכי הבטחון של מדינת ישראל.
שר המודיעין, שחוקק את החוק הזה, משתדל לא לדעת מה קורה מתחת לאפו. שר האוצר, שמגנה בחגיגיות את אבו מאזן, מעביר לו את הכסף וחותם על הצ'קים למחבלים. שר הבטחון מחלק הוראות לא חוקיות, וראש הממשלה לא מעז להתנגד להוראותיו. שרי הקבינט כולם כולם, בהם כאלה שהחשבתי כחברי הקרובים וכשותפי-לדרך, עוצמים עיניהם לרווחה וממלאים פיהם מים.
אז השבוע הצלחתם למנוע שוב מהציבור את החשיפה של התשלומים למחבלים, את החשיפה שלכם כמי שמשלמים למחבלים. אבל רגע, איך אתם, בחדר הסגור, מסתכלים על עצמכם במראה?
באה חברת הכנסת זועבי, והציבה לכם מראה מול פניכם. הנה, כך מתנהגת שליחת ציבור שכואבת את כאבו של הציבור שלה. ואתם?
