לאחרונה הודיעו שר החוץ יאיר לפיד ושר המשפטים גדעון סער, על כוונתם לקדם את תהליכי הצטרפות ישראל לאמנת איסטנבול. מטרתה של אמנה זו עפ"י כותרתה הינה – "מיגור אלימות נגד נשים ואלימות במשפחה", כותרת שנראית שובת לב.
מעיון באמנה עולה כי תוכה אינה כברה. המדינה המצטרפת מתחייבת :
1.לחוקק חוקים בתבניות שיקבעו ע"י מועצת אירופה.
2. לקבוע מנגנוני מניעה ואכיפה בסטנדרטים אירופאיים.
3. להטמיע בציבור ובכל זרועות השלטון ערכי "שוויון מגדרי" ולמגר עמדות מסורתיות שבבסיסן אמונה בדבר קיומם של הבדלים בין המינים.
4. לקלוט פליטים "סובלים מאלימות".
"עסקת חבילה" זו עטופה גם בהתחייבות להכפיף את מדינת ישראל לביקורת "מועצת אירופה". כן שמעתם נכון – מדינת ישראל (ככל שתצטרף לאמנה) תוותר למעשה על האוטונומיה הפרלמנטרית והרגולטורית שלה ותהא חשופה לדוחות גינוי מגוף שאין לה כל קשר ערכי אליו. אירופה כידוע מצויה מזה שנות דור תחת "מתקפה דמוגרפית" קשה של מסתננים מוסלמים לשטחה שמביאה כבר היום לשינוי תרבותי ביבשת כולה.
צעד זה תמוה ביותר שכן אימוץ האמנה אינו מקנה למדינת ישראל כל יתרון כלכלי או אחר ומדובר למעשה ב"הצטרפות למועדון" שכרטיס הכניסה אליו יקר מאוד. המחיר הגבוה מתבטא בנזקים שיגרמו לחברה בישראל אם חו"ח תאומץ האמנה.
עיון באמנה לעומק מעלה כי זהו מופע נוסף שבו המונח "שוויון מגדרי" הנו לא אחר מאפליית גברים לרעה וזאת בשל העובדה כי חלקים נרחבים באמנה נועדו לטפל רק באלימות כנגד נשים ולא באלימות ממנה סובלים גם גברים במדינת ישראל.
המסקנה המתחייבת הנה כי הנהייה אחר "שדות אירופים זרים" – מיותרת, מסוכנת ואף בלתי חוקית בהיותה מפלה על רקע של שונות מגדרית. ונבהיר – הסכנה באמנה הנה בפגיעה קשה שהיא תגרום לגברים נפגעי אלימות מחד ולנשים אלימות מאידך שלא יקבלו טיפול לו הם זקוקים וכן בנזק למוסד המשפחה בישראל שבו נזרעים זרעי ריב ומדון בין נשים לגברים (לאור) הנחות היסוד של האמנה כי אלימות כנגד נשים טבועה בטבע הגברי.
לכן טוב יעשו מנהיגינו אם "יכבו את הלפיד" המתעתע של "שוויון מגדרי" אותו הדליקו בתהליך אימוץ האמנה ויבטלו מהלך נמהר זה.
הכותבת היא יו"ר פורום ארגוני משפחה
