סיפורו של רבי שמעון מתחיל עוד הרבה לפני שהוא נולד, אביו נקרא יוחאי, ולאשתו הצדקת קראו שרה. שנים שהם לא זכו להפקד בזרע של קיימא, ושרה הצדקת בכתה עד אין קץ לה' יתברך שיפתח לה את רחמה ותזכה להפקד, ובאמת שמע ה' את תפילותיה שהיו עם בכיות מעומק הלב, ונפקדה!
אך מה שקדם לזה הוא מעשה מדהים.
בליל ראש השנה ראה יוחאי בחלומו שהוא נמצא בתוך יער מאוד גדול, ובו היו המון עצים, חלקם יבשים וחלקם נותנים פירות, והוא נשען על עץ יבש, ופתאום הוא רואה אדם שמסתובב ביער עם חבית ומשקה חלק מן האילנות היבשים, וכשהגיע לאילן שנשען עליו יוחאי נעצר והוציא צלוחית מלאה במים והשקה את אותו העץ.
כעת התעורר יוחאי משנתו, והירהר הרהורי ליבו יחד עם שרה אשתו, ואמר לה כך – נראה שלא סתם חלמתי חלום זה בראש השנה, ראש השנה הוא יום שבו ה' יתברך גוזר על כל באי עולם מה יעלה בגורלם במשך כל השנה כולה, והעצים עם הפירות מרמזים על האנשים שיזכו לילדים השנה, והעצים היבשים מסמלים את אלו שאין להם ילדים ואותו אדם הראה לי שחלק מן האנשים שהם עצים יבשים יזכו לפרי בטן השנה.
אך עדיין שאלה אחת נשארה לא פתורה, מדוע לכולם השקה מן החבית ולנו השקה מאיזה צלוחית? חשבו וחשבו ומסקנא מרגשת עלתה בליבם – הצלוחית עם המים זוהי צלוחית שהייתה מלאה בדמעות שנשפכו כנחל מעיניה של שרה ברבות השנים, ורמזו להם ששערי דמעה לא ננעלו, ומזה זכו להפקד בבן שמאיר את העולם עד היום – רבי שמעון בר יוחאי.
נמשיך.
רבי עקיבא, שבימים אלו כולנו אבלים על כך שאיבד את עשרים וארבע אלף תלמידיו לא ויתר ולאחר האבל על כל תלמידיו זעק מליבו – תורה מה תהא עליה? עם כל הצער על האובדן חייבים להמשיך את התורה בעם ישראל, ובאמת, נתווספו לו חמישה תלמידים, אחד מהם הוא – רבי שמעון בר יוחאי.
הסיפור שגרם לתפנית גדולה מאוד בחייו של רבי שמעון בר יוחאי הוא הסיפור הבא:
פעם אחת ישבו יחדיו בעיר יבנה שלושה מגדולי העולם, ואלו הם: רבי שמעון בר יוחאי, רבי יהודה בר אילעאי, ורבי יוסי בן חלפתא, נוצר ביניהם ויכוח עמוק מאוד האיך צריכה להיות ההסתכלות כלפי מלכות רומי שבאותה תקופה שלטה, קם רבי יהודה ואמר – כמה נאים מעשיהם של מלכות רומי תיקנו לנו – שווקים, מרחצאות, גשרים וכו' רבי יוסי שמע זאת ושתק, לעומת זאת קפץ רבי שמעון בר יוחאי ואמר – מלכות רומי לא עשו שום דבר לצרכינו, כל מה שהם עשו זה לצורך עצמן לצורך התאוות שלהם..
שיחה זו נשמעה למלכות רומי. וגזרו – רבי יהודה ששיבח אותנו נעלה אותו, רבי יוסי, שתק ואי אפשר לדעת אולי סובר הוא כרבי שמעון אך אולי כמו רבי יהודה לכן החליטו להגלות אותו לציפורי אך רבי שמעון בר יוחאי שגינה אותנו – נהרוג אותו.
רבי שמעון לקח את בנו רבי אלעזר (שקבור ממש לידו) וברחו לבית המדרש, כל יום הייתה אשת רבי שמעון מביאה להם כיכר לחם וקנקן מים, באיזה שהוא שלב תקפה הגזירה וחשש רבי שמעון שאשתו תעבור התעללות מצד הרומיים ותהיה מוכרחת לגלות את מיקומם, ולכן נעלמו בפתאומיות ללא ידיעת אף אחד למערה, ושם עשה להם ה' יתברך נס ונבראו מעין של מים ועץ חרובים כדי שיהיה להם איך לקיים את עצמם, מכיוון שלא ידעו לכמה זמן ישארו שם חששו שבגדיהם יתבלו ובמשך היום הורידו בגדיהם והיו לומדים כשהם מכוסים בעפר, ובזמן התפילה יצאו ולבשו בגדיהם והתפללו, כך שתים עשרה שנים, לאחר זאת הגיע אליהו הנביא ובישר להם שיכולים לצאת מן המערה כי מת אותו הקיסר, ויצאו!!
אך מרוב פרישותם וקדושתם לא הבינו איך יכול להיות מצב שלא כל עם ישראל עובדי ה' ועוסקים בתורה כל הזמן, וכל אדם שהביטו בו והוא לא היה עוסק בתורה היה מיד נשרף, מיד יצתה בת קול וטענה להם – כדי להחריב עולמי יצאתם מן המערה? חיזרו מיד למערה, היו שם עוד שנה ולאחר מזה יצאו, ונחה דעתם כלפי עם ישראל כשראו יהודי זקן לקראת שבת קודש עם שני חבילות של הדסים ואמר שהם לכבוד שבת קודש, וכששאלוהו מדוע צריך לשבת שתים? ענה להם – אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור, כאן נחה דעתם ואמרו איזה צדיקים עם ישראל כל כך חביב עליהם המצוות.
מה למדנו מכל ההיסטוריה הזו?
מהוריו של רבי שמעון למדנו שאין תפילה ששבה ריקם, ושערי דמעה לא ננעלו.
מרבו של רבי שמעון – רבי עקיבא, למדנו שלעולם אסור להתייאש מלהמשיך קדימה על אף כל הצער, ולנסות גם לאחר הכל להעמיד את המציאות מחדש. מהזקן למדנו, שלא לזלזל בשום מצוה ואפילו שהיא נראית לנו הכי קטנה, שאין אנו יודעים כמה נחת היא עושה לבורא העולמים.
ומרבי שמעון בר יוחאי – כמה שלמדנו ממנו, למדנו שצריך להיות איש אמת ולא ליתן מציאות של סתימת פיות לעולם היהדות הרוחנית, אם ישנה מציאות שנוגדת את היהדות צריך לתת למנהיגים הרוחניים להביע את דעתם ללא מורא, עד כדי כך שהיה מוכן למסור נפשו להיות במערה שלוש עשרה שנים שקוע בחולות עד מצב שכל גופו נעשה סדקים מכך.
הספר המפורסם ביותר שמיוחס לרבי שמעון בר יוחאי הוא – ספר הזוהר הקדוש, ספר שממנו יצאה כל תורת הסוד לכל פניה.
רבי שמעון בר יוחאי הלך לבית עולמו על ידי אש שירדה מן השמים ביום ל"ג בעומר וקבור הוא במירון. השמחה הגדולה שפורצת גבולות ביום זה היא מחמת כך שביום זה פסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות, וכן לא שקעה השמש ביום זה עד שניתנה רשות לרבי שמעון לגלות כל מה שליבו חפץ בתורה הקדושה.
מפוזרים המון מדבריו במשניות ובתלמוד בבלי, ובחרתי להביא כאן דבר אחד: אדם שהיה צדיק גמור כל ימי חייו ומרד בסופו איבד את כל הראשונות אך הוסיף רבי שמעון ואמר – אדם שהיה רשע גמור כל חייו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירים לו שוב רשעו.
שני יסודות למדנו מדבריו.
א. אדם צדיק, אסור לו להאמין בעצמו עד סוף חייו כי כמו שהוא בתפקיד לעבוד את ה' יש את היצר הרע שגם הוא בתפקיד להכשילו.
ב. אדם רשע כל חייו לא יגיד באחרית ימיו כבר הייתי רשע כל חיי אין לי שום דרך להתקרב ולהתחבר לה' יתברך, חלילה וחס, אבא שבשמיים מחכה לכל יהודי ויהודיה ואין לגיל שום תפקיד, זה אבא שלנו והוא אוהב אותנו, רק צריכים לעשות את המאמץ הראשוני.
