אז נכון, יש לנו אלופה בליגת העל הישראלית, אין ספק, על העובדות אין עוררין ואכן מכבי חיפה של העונה הייתה עדיפה על הליגה בחלקים נכבדים מהעונה. כמו שעומר אצילי ציין – אנחנו סופרים תארים ולא הפסדים, אבל קשה להתעלם מהדרך בה האליפות הזאת הושגה. כמה וכמה משחקים חלשים ביותר לצד כמה משחקים בהם מכבי חיפה הביסה יריבות נחותות ממנה, לא יודע, אם תשאלו את יענקל'ה מה הוא מעדיף להפסיד שוב ושוב ליריבות לצמרת ולהביס את אשדוד (בעשרה שחקנים), נוף הגליל או מכבי פתח תקווה או שמא לנצח את הגדולות (ולכל הפחות להוציא תיקו) ולנצח ב-1:0 קטן את הקבוצות הצנועות בליגה, נדמה לי שהתשובה שלו תהיה ברורה.
הפנים של נשיא מכבי חיפה לאחר ההפסד של המועדון למכבי אתמול אמרו את הכל, יש אליפות אבל תיזהרו לחגוג, יש גבול לכל תעלול, לחגוג אחרי הפסד צורב ליריבה המושבעת? אז כן יש אליפות, אבל החודשיים וחצי האחרונים הוסיפו כוכבית קטנה ליד התואר.
כנראה שהקוף אותו כינה ברק בכר "גורילה" לאחר אותו ניצחון יחידי על מכבי תל אביב מזה עשר שנים תמימות בליגת העל – אותו קוף רחוק מלרדת מגבם של החיפאים. בסוף, כל ילד יודע שבספורט – כמו שסופרים תארים, גם סופרים הפסדים ונצחונות, בטח ובטח בין יריבות מושבעות ואם מועדון מנצח את יריבתו המושבעת פעם אחת בעשור גם בעונות "שיא" כביכול של 2 אליפויות רצופות – אין ספק שהדבר פוגם בגאוות היחידה.
הקהל בסמי עופר, למוד אכזבות רבות מול מכבי ת"א, עזב ברובו את האצטדיון וקשה היה שלא להרגיש את החגיגות המאולצות של חלק מהשחקנים עם הקהל שכן נשאר ומילה קטנה לנטע לביא, כשמישהו צועק "אף אחד לא יצחק עלינו" חזקה עליו שכנראה מישהו יצחק.
ברכות לאלופה הישראלית!
