בכל גל טרור ניתן לעקוב אחר ההתבטאויות של נבחרי הציבור הערבים, ולמצוא גילויי הזדהות או הבנה עם כמעט כל גורם הנאבק בישראל. לא כל המייצגים תומכים במידה שווה בכל אויב של המדינה (בעיקר משום שיריבויות פנים-ערביות משפיעות על שיקוליהם). ההבדלים הקיימים הן בסגנון, ובהדגשים של החומרה.
לרוב היהודי אין דרך לברר מהן עמדותיו ה"האמיתיות" של כל פרט בציבור הערבי, ובקרב הפוליטיקאים נשמעת הרבה פעמים הטענה (משמאל ומימין) כי הח"כים הערבים אינם מייצגים את האינטרסים של האזרח הערבי שמעוניין ברווחה, פרנסה ושירותים נאותים. בכך הם מרמזים כי הח"כים הערבים כביכול אינם עושים את מלאכתם נאמנה בייצוג ציבור שולחיהם.
אולם, מעבר לכך שמדובר בפטרנליזם (תפיסה לפיה אדם או מוסד יכול לדעת מה טוב יותר עבור אדם אחר), הרי שהם מתעלמים מן המרכיב הזהותי של האדם שרוצה לבוא לידי ביטוי במרחב הציבורי. במקרה של ערביי ישראל זוהי הזהות הפלשתינית-פאן־ערבית-מוסלמית. הזדהותם עם העם הפלסטיני ומאבקם או אי-הזדהותם עם ישראל הציונית הן חלק מן הסיבות לבחירתם של מאות האלפים במפלגות המייצגות סדר יום לאומני-לעומתי לרוב היהודי במדינת ישראל.
המחשבה המערבית לפיה מה שחשוב לאדם זה רווחה ושגשוג ומשכך, כשנפתור בעיה זו ייפתרו הסכסוכים הרי שהוכח פעם אחר פעם כי ישנן חברות שחירותם מתבטאת, כשזהותם והשקפת עולמם באה לידי ביטוי במסגרת מדינית-לאומית.
שלילת המדינה היהודית היא העקרון המרכזי ממנו נגזרות העמדות וקווי המדיניות של חברי הכנסת הערבים. לכן, התוכניות הגרנדיוזיות של ממשלות ישראל (משמאל ומימין) המושקעות במגזר הערבי לפיתוח ורווחה כלכלית לא יפתרו את יחסי ערבים-יהודים, שכאמור יושבים על שונות זהותית ולא על מחסור במשאבים.
יהיו שיאמרו כי ניתן לפתור את השונות הלאומית על-ידי חתירה למדינת כל אזרחיה. הדוברים הערבים מציבים סיסמא זו הפורטת על רגישויות ליברליות, אולם, אז עלינו לשאול כל נציג ציבור ערבי, 'האם כשזה יתגשם הוא יהיה מוכן שהצעירים הערבים יתגייסו לצה"ל?' התשובה תהיה לא! כי לא מדינת כל אזרחיה הם רוצים, הקמת מדינה לאומית-פלשתינית הם רוצים.
אין לי נוסחת קסם לשיפור היחסים בין יהודים לערבים. הדבר היחיד שמוסכם על שני העמים זה שאנחנו לא אותו עם.
עלינו לכוף על הנציגות הערבית את כללי המשחק הדמוקרטיים של יחסי רוב ומיעוט וכאשר ראש עירייה/ ח"כ ערבי יגלה/יעודד תמיכה במעשה טרור נגד הרוב אל לו להיבחר לכנסת ומקומו מאחורי סוגר ובריח. (בעצם עזבו… גם שמה התנאים מצחיקים).
