מה קרה? נתנו למחבל הרוצח סיגריה. כל הארץ רועשת על סיגריה. לא נתנו לו שייק פירות יער על בסיס יוגורט עיזים, לא סנדביץ' טונה עם לימון כבוש, לא מסאז' לשחרור השכמות לאחר מחבוא ארוך בתנוחה לא נוחה. סיגריה. ואני חושב לי- שיתנו לו עוד סיגריות, בלי הגבלה, עדיף בלי פילטר, שיעשן עצמו לדעת, שיהרוג את עצמו לאט כל עוד אנחנו לא יכולים להרוג אותו מהר איך שתופסים אותו.
מי שפרסם את התמונה על הסיגריה המרשיעה עשה לכאורה עבודה עיתונאית טובה, יצר לעצמו ולכלי התקשורת שלו תנועה עזה של קוראים. אבל מהותית עשה עבודה גרועה. הרי הסיגריה לא אומרת דבר על העתיד הצפוי לטינופת הקטנה בבית הכלא הישראלי. עקרונית, חייו הסתיימו, ולא משנה באילו תנאים הוא ייכלא בשאטה או דמון, לא משנה כמה יכין בעצמו את ארוחותיו עם חבריו למקצוע העתיק ביותר במזרח התיכון, רצח יהודים, כי אשה הוא לא יאהב, ומשפחה לא יקים, ובית לא יבנה, ילך בעיגולים בחצר מבוטנת ומסורגת כל חייו, אולי ישלים בגרות אבל להתבגר לא יזכה.
כך שהתמונה שלו אוחז סיגריה אינה תמונת ניצחון, אינה מבשרת את החיים הנהדרים הצפויים לו, הוא אידיוט, בן לתרבות דמים הגובה גם את עתיד בניה ומשגרת אותם אל בתי הכלא הישראלים, ופרסום התמונה רק גורם צער עז למשפחות הקורבנות, בלי שום סיבה נראית לעין. כמה קל לגרד פצעים של מישהו אחר.
הסערה סביב התמונה היא סערת סתם. כמו סערות אחרות הפוקדות את חופינו בתדירות של פעם בשלושה ימים, לא משנה מה התוכן, העיקר שיהיה על מה לכעוס, סיבה להגיד בגללה- אין עתיד בארץ הזאת, הכל פה רקוב. וחשוב לדעת- כל ההתפרצויות האלה של זעם סביב סיפור כזה או אחר הן המפלט האחרון שנותר לעיתונות הבלתי חוקרת הקיימת היום במדינה, סקנדלים בשקל הם הדרך היחידה שנותרה לגופי התקשורת להצדיק את קיומם בעידן הרשתות החברתיות וקבוצות הווטסאפ היודעות הכל. זאת גם הזדמנות לכל מי שיש לו מקלדת לכתוב מילים קשות ונוקבות, לייצר לו דעה כביכול על מה שקורה להיראות וואחד אבו עלי. חכם על סיגריה.
תיעוד המחבל מעשן סיגריה
ואני חושב שאני סומך על אנשי שב"כ, ויודע שהסיגריה והמים שקיבל הזבל האנושי היו שווים את מחירם, ואם בא לי לכעוס, אכעס על עצמי, שהתפתיתי להיכנס לסיפור הסרק הזה. חבל שאני כבר לא מעשן, הייתי לוקח סיגריה ונרגע.
