ימיני לא הבין על מה אנחנו זועקים. לטענתו, המתווה של כהנא הוא אורתודוקסי, ורבנים רבים תומכים – טענות שנשמעות כל העת בעיקר מסביבתו של כהנא. אבל פחות מעניין אותי לדון במתווה עצמו – כתבנו על כך בהרחבה במגזין עצמו, ובכל מקרה כרגע סיכוייו להתממש אפסיים.
מה שצד את עיניי יותר הוא הטענה איתה סיים ימיני את מאמרו. "ההתנגדות לממשלת בנט מעבירה את תומכי נתניהו על דעתם", טוען ימיני. "הם יותר חרדים מהחרדים. הם רוצים להמשיך את הכניעה (לחרדים, ר"א), כך שהם ממציאים עוד עלילה על 'פגיעה בזהות היהודית'. אין להם גבולות".
על הטענה הזו אני רוצה להשיב בקצרה: גם אם מתנגדי הממשלה הזו לא יודעים דבר וחצי דבר על מתווה כהנא לגיור, ובכל זאת הם מתנגדים לו – זה לגיטימי לגמרי. זה לגיטימי לחשוש מהחלטות ביטחוניות שמקבלת ממשלה שמחזיקות אותה האצבעות של רע"מ. זה לגיטימי לחשוש מהחלטות דת ומדינה שמקבלת ממשלה שמחויבת בהסכמים קואליציוניים לאביגדור ליברמן ושחבריה הם העבודה ומרצ – לא לוחמים גדולים למען זהותה היהודית של המדינה.
כי כך עובדת השיטה הקואליציונית: השר כהנא, למרות עברו המפואר, לא יכול לטוס סולו. כל החלטה ממשלתית היא בחזקת כזו שמוסכמת על כל חברי הקואליציה. משום כך, אם יש ממשלה שהמפלגות המרכיבות אותה לוחמות למען מדינה יהודית וחיזוק הזהות היהודית – אפשר יותר לסמוך על החלטות שריה בנושאים הללו מאשר ממשלה שיש בה חברים עם אינטרס להחליש את הזהות היהודית, שלא לדבר על להפוך אותנו למדינת כל אזרחיה. זה נכון שכלל האצבע הזה לא מחייב תמיד, אבל בתור כלל אצבע הוא עובד לא רע, ולכן זה הגיוני לגמרי שמתנגדים למתווה הזה וחוששים ממנו (רבים שמבינים בנושא גם מתנגדים לו אחרי שמכירים אותו לפרטיו, אבל כאמור – זה לא הנושא כאן).
ייתכן שאם כהנא היה שר הדתות בממשלה בה חברים מפלגות שהזהות היהודית חשובה להם מאוד, אפשר היה לסמוך שהמתווה שייצא תחת ידו, בעזרת האיזונים של חבריו לקואליציה, יהיה כזה שיחזק את הגיור במדינת ישראל. בינתיים, אין שום סיבה להאמין שזה כך. מבחינה פוליטית הכי פשוטה שיש, לפני כל התפלפלויות תורניות – מתווה שיוצא מידי ממשלה כזו אמור להחליש את יהדותה של ישראל. ולכן, טוב עושים אלו שנקודת המוצא שלהם היא התנגדות למתווה.
מה לעשות, למרות שמעולם לא הצבעתי ליהדות התורה ובטח שלא לרע"מ – בענייני זהות יהודית, אני יותר שקט כשמועצת גדולי התורה מעורבת מאשר מועצת השורא.
