בתום פגרה בת חודשיים, ישובו היום (שני) חברי הכנסת למושב הקיץ בכנסת ישראל המסתמן כאחד מהמושבים הסוערים שתחווה הכנסת מיום שנוסדה. מטרת העל של האופוזיציה היא למשוך אליה חבר כנסת נוסף מהקואליציה שיטה את מאזן הכוחות לטובת האופוזיציה, או פשוט להמשיך להתיש את הקואליציה הרעועה, לגרום לה לעשות טעויות עליהן היא עלולה לשלם ביוקר, עם הודעה של אחת מן המפלגות או אחד מחברי הכנסת על ש"הגיעו מים עד נפש" וכדומה.

באופוזיציה מבינים שקואליציית בנט-לפיד מחזיקה גם כך מעל ומעבר למכסת הימים שהעניקו לה ההערכות קודם שהוקמה. באופוזיציה מבינים עוד שבין חברי הקואליציה, למרות חילוקי הדעות ישנו רצון ברור להמשיך ולשמר את ה"יצירה" שלהם, למרות שהיא סדוקה וחסרה לה מכה קטנה נוספת כדי לנתץ אותה לרסיסים.

בנט יודע זאת היטב, ובישיבת ראשי הסיעות של הקואליציה אותה הוא כינס אמש (ראשון) הוא הבהיר להם כי לגרור את מדינת ישראל לבחירות חמישיות זהו מעשה חסר אחריות לחלוטין בעת הזו. הוא אף כינה את ממשלתו כ"הממשלה הטובה הזו", והטיל את האחריות להמשך כינונה על כל אחד ואחת מחברי וחברות הקואליציה הזו.
מושב הקיץ נפתח. מתוך המהדורה
כידוע – למושב הזה מגיעה הקואליציה עם פחות חברת כנסת אחת – יו"ר הקואליציה לשעבר עידית סילמן, שאת מקומה תופס החל מהיום (באופן זמני) חה"כ בועז טופורובסקי מיש עתיד. פרישתה של סילמן הובילה לשינויים במפת הכוחות: מצד אחד נטלה מן הקואליציה את הכוח להעביר כל חוק שתרצה, ומן הצד השני – העניקה לאופוזיציה את היכולת להקשות עליה פי כמה וכמה. מן הצד השלישי, המפלגה שזכתה לכוח הרב ביותר היא הרשימה המשותפת, שעשויה להיות זאת שתכריע כמעט בכל חוק (כמובן במידה וחברי האופוזיציה ימשיכו לדבוק כמקשה אחת בהצבעת נגד בכל הצעת חוק) – האם לספר החיים דינו או לפח האשפה שמאחורי מליאת הכנסת.

התרחישים האפשריים
ישנם מספר תרחישים, הראשון שבהם הוא המשך קיומה של ממשלת בנט-לפיד. הממשלה תצלע כמעט במרבית מהאפשרויות, צפויים לה הרבה ריבים פנימיים ותסכולים שישלחו את חברי הכנסת לביתם עם מחשבות והרהורים, אך היא בהחלט יכולה להמשיך לקיים את עצמה גם עם 60 אצבעות בלבד, ולסחור כמעט בכל חוק אותו היא תרצה להעביר.

התרחיש השני – חבר כנסת נוסף פורש מן הקואליציה, מה שמביא בסופו של דבר לנפילתה. לאחר מכן נפתחות שתי אופציות, הראשונה: הקמת ממשלה חלופית, אופציה בה תומך רה"מ לשעבר בנימין נתניהו, חרף העובדה שלפי מפת האצבעות כיום בכנסת הסיכויים לאפשרות כזו נמוכים בהחלט.
הממשלה תיפול? שמחה רוטמן מדבר
מי שעושים לו לא מעט כאבי ראש אלו גורמים שונים במפלגת יהדות התורה, שם אמנם לא בדיוק בהיר מה היו מוכנים לעשות בשביל לחזור לכיסאות הקואליציה כדי לבטל את "גזרות ממשלת הזדון", אך הקולות שם מדברים על הקמת ממשלה חלופית בראשות ח"כ אחר, שאינו נתניהו – ובכך כמעט בוודאות לסיים סאגה פוליטית בת 3 שנים.

האופציה השניה היא לפזר את הכנסת, אפשרות אותה לא היו רוצים לראות ביהדות התורה, שם חוששים מהחלשת כוחם. עם זאת גם בשס, גם בליכוד ואפילו בציונות הדתית לא מדובר בצעד דרמטי משום ששלוש המפלגות הללו עשויות לצבור כוח נוסף לו הבחירות היו מתקיימות בעתיד הקרוב.

ומה עם ראשות הממשלה? אז ככה: במידה וחבר כנסת מגוש בנט ידאג לפזר את הכנסת, בנט רשאי במקרה הגרוע לעשות לו "נו, נו, נו", לארוז את החפצים ולהמתין על אחד הכיסאות במליאה. לעומת זאת, אילו חבר כנסת מגוש לפיד או מסיעת רע"מ יפרק את הממשלה ויוביל לפיזור הכנסת – נפתלי בנט ימשיך לכהן כראש הממשלה גם בתקופת המעבר, מה שוודאי עשוי להיטיב עמו בהמשך הדרך (בוודאי בתרחיש בו לא תוקם ממשלה גם לאחר הבחירות).

בינתיים במושב הנוכחי, ככל שהוא יחזיק מעמד, צפויות לעבור הצעות חוק חברתיות וביטחוניות בלבד (כמובן עם תיאום מתבקש של רע"מ), אך גם כאן צפויה לקואליציה דרך עמוסת תלאות ומהמורות. ברביעי הקרוב תעלה חברת הכנסת גילה גמליאל בפני הכנסת את הצעתה לפיזור הכנסת, שתעבור משום שיהיה לה רוב (רע"מ עדיין בהקפאה). מדובר יהיה בהעברת חוק סימבולית לחלוטין, אך בהחלט כזו שמשקפת את מצבה העגום של קואליציית בנט-לפיד.

