בשבת 29.5.1948, ישבו מספר חברי קיבוץ ניצנים בעמדת התצפית, ועמדו על המשמר, עייפים ומותשים. לפתע, מעט לפני השעה 11 לפנות צהריים, הבחינו בפליאה בטור משוריינים מצריים חולפים על הכביש למולם. הם ספרו ללא קול את אלפי הרכבים חולפים על פניהם, טנקים, נושאי תותחים ועוד. פחד משתק אוחז בהם בעודם אוחזים ברעד את המשקפת, בעודם מבינים את המצב הקשה להם נקלעו.
חברי קיבוץ ניצנים החלו להתכונן לקרב הקשה זמן רב לפני כן, כאשר קראו לעזרה מהפיקוד והתריעו כי הם זקוקים לתגבורת. לעזרתם הגיעו 44 לוחמים מגדוד הטירונים 58 של חטיבת גבעתי ומחלקה נוספת בת 30 לוחמים. לרשות כל הלוחמים עמד נשק מועט אשר כלל 80 רובים, 30 תת מקלעים, מעט רימונים ועוד. בראותם את השיירה המצרית החולפת אשר נעצרה בקרבת גשר עד הלום, הסמוך לאשדוד, ידעו כי הם הולכים להיות מטרה מרכזית להפצצות, ואכן אלו לא איחרו להגיע.
ב-30 במאי, הכוחות המצריים הנחיתו על משק ניצנים הפגזה ראשונה, קלה יחסית, אשר התחזקה למחרת. מאז הפכו ההפגזות לשגרה כמעט יומיומית, אם כי לא גרמו לאבדות בנפש. למבני הקיבוץ נגרם הרס רב.במקביל ניתק הקשר למפקדה בבאר טוביה.
לאור המצב הקשה, ב2.6 פונו רגלית כל חברות המשק, אלו שהיו אמהות סחבו בידן את ילדיהם, למעט עשר בנות אשר התנדבו להישאר ולהילחם על הקיבוץ.
ההפגזות המשיכו, והלוחמים עשו ככל שביכולתם לשרוד ובמקביל להחליש את התקדמות המצרים לעבר כיבוש הקיבוץ. בבוקר ה-7 ביוני, הופגז הקיבוץ על ידי מרגמות רבות מספור, יחד עם תותחים אשר כוונו אליו. החפירות, בהם התחבאו חברי הקיבוץ והלוחמים, נהרסו והם נאלצו למצוא מסתור חדש. לאחר כמה שעות קלות, החלו הכוחות המצרים להתקדם לקיבוץ ברגל ובטנקים, ולירות בעמדות היריה של חברי הקיבוץ.
מגינים רבים נהרגו בהתקפות אלה ועמדות השמירה נהרסו. בצהריים הלוחמים נסוגו והתבצרו באחד ממבני הקיבוץ. מכשיר האלחוט שחדל לפעול, התעורר לחיים לזמן קצר ובאמצעותו הועברה לפיקוד הידיעה כי הגנת הקיבוץ הולכתץ ומתמוטטת מול ההתקפות חסרות המעצור של המצרים.
התחמושת אזלה, לוחמים רבים נפצעו קשה או נהרגו, ותוצאת הקרב נראתה ברורה יותר ויותר. על אף ההשלכות, החליט המפקד, אברהם שוורצשטיין, להיכנע ולמלט חלק מהלוחמים, החלטה שיהיו כאלו בעתיד שיעבירו עליה ביקורת רבה. הכוחות המצרים בנתיים התקבצו מסביב למבנה בו הסתתרו הלוחמים.
לאחר שאחד הלוחמים יצא עם גופיה לבנה לאות כניעה, אך מיד נורה, המפקד, אברהם שוורצשטיין, יצא, עם ממחטה לבנה וידיים מורמות. כאשר הזדקף שוורצשטיין, נפגע מכדור מצרי, אך המשיך להתקדם פצוע בכיוון המצרים. כאשר קרב אל אחד הקצינים המצרים, הוציא הקצין את אקדחו והרג אותו בו במקום.
נתניהו בסרט הנצחה לאחיו יוני ז"ל: "אחי, אני אוהב אותך"
האלחוטנית מירה בן-ארי יצאה בעקבותיו, ניגשה אל הקצין, ירתה בו והרגה אותו באקדחה. היא מיד נורתה למוות. בהמשך, הוסדרה הכניעה והנותרים הובלו לשבי המצרי, שם עונו חלקם.
מיד לאחר המלחמה הוקם הקיבוץ בשנית, וכיום הוא מונה 450 נפשות. הקרב הקשה לניצנים עובד לסרט בבימוי אבי נשר ושמו "תמונת הנצחון".
