יעל שבח, אלמנתו של רזיאל שבח התמודדה רק לאחרונה עם אירוע כאוב מנשוא. לאחר שחיי בעלה נלקחו ממנו טרם עת בפיגוע הירי בסמוך לחוות גלעד בשנת 2018, האנדרטה לזכרו הושתחתה בחודש שעבר. היא הדגישה גם לאחר התקרית העצובה כי היא לא תיתן לטרור לנצח.
בפוסט שהעלה בעמוד הפייסבוק שלה בערב יום הזיכרון שיתפה יעל בכאב:
"אני שונאת את יום הזיכרון.
שונאת ללבוש לבן ביום כל כך שחור
שונאת לשמוע את הסיפורים
את השירים
את הגיבורים.
שונאת לספר לילדים
עליהם.
שונאת לכאוב בכוח
שונאת חיבוקים ומבטים
ועיניים מבינות ולא שמחות.
שונאת זיכרונות
גם המצחיקים שבהם משאירים בי כזו צלקת
כזו שקשה לנשום מרוב כאב
שונאת שכולם זוכרים אותך
דווקא היום
שבא לי לישון ומפחדת לפספס עוד סיפור עליך.
שונאת שהזמן עובר
שהזמן השתנה לגמרי
זוחל כשצריך לרוץ
ורץ, טס וברח כשרק רציתי עוד שניה
רק עוד אחת.
אני שונאת גרביים בסלון.
שונאת שאתה חוזר מאוחר מדי הביתה
שאתה מדבר בקול כשהילדים צריכים לישון
שאתה ישן כשכולם ערים
שאתה לא רואה שאני כבר מתה ללכת מכאן
שונאת את השירים שלך ברכב
שונאת שאתה שר איתם
מפריע לי לשמוע כמו שצריך.
אני שונאת שגילית לילדים
הפתעות מוקדם מדי
ואז הלכת והשארת אותי למשוך אותם עוד קצת.
שונאת להסביר לילדים
את משמעות החסר
שונאת לשבור להם את הלב
לא למצוא מוצא לחוסר האונים הזה.
שונאת ללמוד איתם בשבת
לשמוע אותם לומדים עם אחרים
לדעת שלפעמים הם לא לומדים עם אף אחד.
שונאת לעשות קידוש
והבדלה
ובציעה על הלחם
ודבר תורה
ופיוטים
שונאת.
אני שונאת שלא ראית אותי בוכה
שלא הגעת לגעת בלחיי
שכבר רתחה מרוב דמעות בוערות
שונאת שחגגתי ימי הולדת בלעדיך
שאני זקנה ממך
ואתה נשאר כזה צעיר
שונאת שקר לי
ושאתה לא זמין
ושאתה לא עונה
ושאתה מת.
שונאת.
פשוט שונאת.
אבל אותך, אותך אני עדין אוהבת".
