ברגע מחריד אחד איבדנו את אבי שלנו בפיגוע רצחני ההוא, ומאז לא חדלים מלהתגעגע. העתיד מעולם לא ניראה מבטיח יותר, אבל בשניה גורלית אחת נקטע הכל, הקריירה הצבאית כמכונאי מוטס על מסוק היסעור, השאיפות, התוכניות להקים בית ומשפחה עם גיל-לי ארוסתו, הצלילות אליהם סחף את כל חבריו מהטייסת, החיוך, שמחת החיים, טוב הלב, הנתינה לאחר, האהבה שהעניק.
"אבי שלי אבי בני
בכורי היקר והאהוב,
20 שנה עברו,
20 שנה שאני שואלת למה?
20 שנה שאינני מבינה איך אחד שכה אהב את החיים
בגלל מחבל רוצח
בשניה מי לקחת לעולמים?
20 שנה שאני שואלת שאלות ותשובות אין….לא מקבלת.
25 שנותייך הקצרים כל כך
עוברים לי ברגע זה כסרט נע,
הרגע שהתבשרתי שנולדת בריא, ושלם מתוק שלי,
כשאתה בוכה, היום הראשון בגן שושנה וכיתה א׳,
סיום יסודי בבית ספר רננים,
ימי ההולדת שלך, הבילויים כמתבגר עם חברייך הרבים,
הלימודים בטכני, השרות הצבאי והכניסה לקבע,
כשאתה נושא בגאווה את הכנפיים של מכונאי מוטס,
הצלילות שלך והסיפורים כמה רוגע ושלווה מתחת למים עם הדגיגונים שם
במעמקי הים מצאת תמיד את השקט אחרי יום עבודה וטיסות …..
1+20 שמה כואבת שלא המשכת להגשים את חלומותייך,
20 שנה והלב לא מעכל שאתה כבר לא איתי לידי
מלטף אותי ואומר אימוש הכל בסדר…….
20 שנה שהתקווה שיתעורר מחלום בלהות זה
ושפתאום תגיד לי אמא תתעוררי
אני כאן תראי תגעי בי
חלמת חלום….
אבילה שלי בן יקר אהוב שלי
אוהבת ואוהב אותך
כל עוד נישמתי בי,
שולחת אלייך בכל כוחותיי
מיליוני נשיקות וחיבוקים
בטוחה שיגיעו עד אלייך
ובחלום הלילה הזה
תגיע אליי עם
החיוך המתוק שלך
ותחבק אותי כמו בחייך
1+אך הפעם זה יהיה בחלום……
נוח על משכבך בשלום
אמא האוהבת
ושלא מפסיקה להתגעגע…
דע ולרגע אחד אל תטעה,
אתה אומנם פיזית
לא לידי
אבל אתה אבי
חי וקיים בתוך תוכנו,
בליבנו, איתנו בימי חול שבת ומועד….
אתה נימצא עם כל אוהבייך".
