גד עזרא גדל במשפחה מסורתית-דתית וציונית, ובבית הוריו ספג את הבסיס לתכונות שיבלטו בהמשך חייו, אהבת האדם והקפדה על כבודו, עזרה לזולת, דבקות באמת ויושר ללא פשרות, עשיית חסד, התנדבות ועשייה ציבורית. בגיל עשרים התגייס לחטיבת 'גולני' והחל במסלול הלוחם עם מתגייסי נובמבר 1999. גד התעקש להתגייס לשירות קרבי וסיים בהצלחה את הטירונות והמסלול.
במהלך שירותו הצבאי המשיך גד לעסוק בתורה, שמר על קשר רצוף עם חבריו ורבותיו מהישיבה וביקר תכופות בישיבה. שלושה חודשים לפני שנפל הכיר גד את גלית, ולאחר היכרות קצרה הם החליטו להינשא. האירוסין נועדו להיערך בחול-המועד. ערב פסח תשס"ב הגיע גד במפתיע ל'סדר' בביתו, אך כבר למחרת, לאחר הפיגוע במלון 'פארק' בנתניה ועם היציאה למבצע 'חומת מגן', נקרא חזרה ליחידתו. היחידה החלה בלחימה ברמאללה, ובעת כניסת הכוחות למוקטעה נהרג חיילו וחברו של גד, סמל-ראשון רומן שליאפשטיין.
סיפורו של גד עזרא הי"ד
גד נשלח לזהות את חברו במתקן החללים, ובשיחה עם איש 'חברה קדישא' של הרבנות הצבאית ביקש שאם יהרג, לא יועבר דרך המכון לרפואה משפטית, אלא ייקבר במדיו כפי שנהוג בהרוגי מלכות.
לקראת החג השני של פסח עברה היחידה להילחם בג'נין. ביום כ"ב בניסן תשס"ב (4.4.2002), תוך כדי לחימה נפגע קצין מיחידתו וגד יצא לחלצו תחת אש עזה.
כשהרימו את האלונקה גד נפגע מכדור יחידי בצווארו. הוא נפל על הקרקע, הספיק לומר "שמע ישראל", ונדם. בקרב נהרג גם הקצין שאותו ניסה גד לחלץ, סגן ניסים בן דוד. לאחר מותו הוענק לו צל"ש מפקד אוגדה על גילוי רעות, אומץ לב ורצון עז להציל חיי אדם.
