הערים האוקראיניות היפות והעתיקות הופצצו ונשרפו, חיי תושבי אוקראינה נהרסו, מיליוני אזרחים הפכו לפליטים בין רגע. אם כך, אנחנו חייבים לקבל את המוני הפליטים כאן בישראל, שהרי מי כמונו יודע מה זה להיות פליט אומלל שאין לו לאן ללכת.
האם באמת אין לפליטים האוקראינים לאן ללכת? כלל לא מדויק. ואם בכל זאת מישהו מעלה בפניכם את הטיעון ההומניטרי ביחס לפליטים, כדאי לבדוק טוב האם הוא אומר זאת מחוסר ידיעה או שיש מניע נוסף שעומד מאחורי דבריו.
בכל מדינות האיחוד האירופי ניתנת אפשרות לפליטים מאוקראינה להיכנס ללא ויזה ואף ללא מסמכים. בנוסף לכך – שלל הטבות: נסיעות חינם ברחבי אירופה, דיור חינם, ביטוח רפואי חינם, קצבאות, זכות לעבודה והטבות למובטלים, וכן אישור שהייה זמני לשנה עם אופציה להארכה עד שלוש שנים. בגרמניה, בפינלנד, בצרפת, בבולגריה ובהולנד אלפי מתנדבים מוכנים לקבל את הפליטים בבתיהם. ההשכלה הגבוהה בגרמניה היא כבר מזמן כמעט בחינם עבור כולם – ובדיוק באותו אופן הם מציעים אותה עכשיו לפליטים. ארה"ב הולכת לקבל 100,000 פליטים אוקראינים ולהקצות יותר ממיליארד דולר לסיוע הומניטרי. באוסטרליה ובקנדה מוכנים להעניק לפליטים אישורי עבודה לשלוש שנים עם אופציה להארכה. בשתי המדינות האחרונות, עוד אין מידע על קצבאות מטעם המדינה לפליטים, אך בשתי המדינות (ובמיוחד בקנדה) קיימות קהילות אוקראיניות רבות עוצמה אשר מוכנות לעזור לפליטים.
על רקע גל העזרה הנדיבה הזאת – מה מדינת ישראל יכולה להציע לפליטים? סיוע רפואי חינמי לפליטים מעל גיל 60 – וזהו. אין אולפני עברית או קורסי שפה אחרים – שלא לדבר על לימודים אוניברסיטאיים, על דיור בחינם, ועוד.
אז מה מושך את הפליטים לכאן? קודם כל, חברים ומכרים דוברי אוקראינית ורוסית. כיום נמצאים בישראל 20,000 אוקראינים, שעד לאחרונה רובם המכריע נחשבו כשוהים בלתי חוקיים, אך כעת מעמדם עבר לגליזציה. הם כולם מוכנים לחבק ולנחם את קרובי המשפחה והחברים בהגיעם לארץ, אך אין להם אפשרות להעניק להם סיוע של ממש. השפה כשלעצמה הינה הגורם המושך לכאן את הפליטים האוקראינים, הרי רוסית ואוקראינית הן שתי שפות סלביות קרובות מאוד. רבים מהפליטים משוכנעים שלפחות חצי מאוכלוסיית ישראל מדברים רוסית. וכנראה שישנם גורמים בעלי אינטרס שרוצים לחזק להם את האשליה הזו..
ליבי נקרע מסבלם של הפליטים האוקראיניים, ואני מוכנה לעשות כל מה שביכולתי כדי לעזור הם. אבל מה אתנו, עם היהודים אזרחי מדינת ישראל? הרוב היהודי במדינת היהודים, שעמד מקום המדינה עד קרוב לשנת 2000 על יותר מ-80%, נשחק שוב ושוב בשנים האחרונות ומתקרב ל-70%. זה קורה בגלל שמדינתנו הופכת אטרקטיבית יותר ויותר לעולים, אך גם למהגרים שאינם עולים. מציאות זו עולה בקנה אחד עם רצונו של מיעוט קולני הרוצה לשים קץ לישראל כמדינה יהודית ולהפוך אותה למדינת כל אזרחיה.
עם כל האהדה שלנו לפליטים האוקראינים, אנחנו לא מסוגלים להציע להם אפילו רבע מההטבות אשר ניתנות להם בהולנד או בגרמניה. כל מה שיש שם ואין כאן: קרבה גיאוגרפית ואקלים דומה, קרבה תרבותית ודתית – את כל אלה איננו מסוגלים לתת להם, שלא לדבר על ההטבות החומריות. אלה הצועקים שישראל חייבת לקבל פליטים מבחינה מוסרית והומנית, למעשה לא אכפת להם לא מטובתם של הפליטים האומללים. לרוב דבריהם נובעים מאינטרסים פוליטיים שונים, וכן מהרצון לשנות את אופייה היהודי של מדינת ישראל.
עלינו לעשות מה שביכולתנו כדי לעזורכ לפליטים למצוא את מקומם באירופה, בקנדה, בארה"ב, באוסטרליה. בכל מקום ממדינות אלה יהיה להם טוב יותר מאשר בישראל.
ישנם בעולם מדינות רבות, אך מדינה יהודית יש רק אחת. ישנם בעולם הרבה מתנדבים המוכנים לטפל בפליטים אוקראינים, אבל מי ידאג לאופייה היהודי של מדינת ישראל, אם לא אנחנו?
הכותבת היא ילידת ברית המועצות לשעבר, פעילה חברתית, מרצה בכירה באוניברסיטת אריאל, מחברת הספרים 'הזמן והמקום של מיכאיל בכטין' ו- 'הפורמליסטים הרוסים'.
