לקראת יום הזיכרון לחללי מערכות, הרמטכ"ל אביב כוכבי הוציא פקודת יום עבור המשרתים וכך רשם: "ישראל חיילי צה"ל, מפקדיו ועובדיו, משה ברסקי עלה לארץ ישראל עם אחותו והצטרף לקבוצת דגניה. הוא נרצח על-ידי פורעים ערבים בשנת 1913 בדרכו להביא תרופות לבן המשק. קבוצת דגניה, שנאצלה לבשר להוריו שחיו ברוסיה את הבשורה המרה, הופתעה מהתשובה שהמשפחה שלחה: "אחים יקרים! אשר לא פיללנו באתנו, שבר גדול הושברנו. אך מאמין אני שלא ייפול רוחכם להיסוג אחור חלילה, אדרבא! מקווה אני, שזכר בני המנוח עוד יוסיף לכם עוצמה ועוז לעמוד בקשרי המלחמה הקדושה, עד סוף הוציאנו אל הפועל את רעיוננו הגדול, אשר בעדו ובתוככם הקריב בני את נפשו ודמו".
כוכבי הוסיף במכתב כי "משה ברסקי היה החלל הראשון של דגניה, ומאז מלאה הארץ קברים שהם מצבות זיכרון אישיות, ומצבות לאומיות הקבועות בכל עיר ומושב, מצבות שמזכירות לנו שבזכות מחיר הדמים מדינת ישראל הפכה למקום בטוח ומוגן. עם ישראל מתפתח בארצו, ממשיך את בניין המדינה המיוחדת הזאת, ורושם הישגים יוצאי דופן, אך זכר הנופלים, כמצוות אביו של משה ברסקי, צריך להיות לכולנו חובה ומקור לעוצמה. היום הזה קורא לכל עם ישראל להתאחד בזכרון ובהזדהות. היום הזה מאט את קצב השגרה, ומפנה זמן לכל אזרחי המדינה לעצור ולחשוב על הנופלים ועל משפחותיהם, לעצור ולהתייחד עם הכאב העצום שהן נושאות באופן קבוע. זהו כאב שאינו נח ואינו מניח, כאב צורב ומעיק, המכביד על רגעי אושר ומעיב על כל שמחה. אבל גם הוא, עם כל אכזריותו, מזכיר לכולנו שהוא אות לחירות, לעצמאות ולבטחון שיש כאן לאזרחי המדינה".
הרמטכ"ל משבח את כוחותינו ומתייחס לסוגיית השבויים בעזה ורשם כי "חיילי צה"ל ומפקדיו ממשיכים לעמוד על המשמר: מגלים ותוקפים חוליה שזוחלת במרחק עשרות מטרים מיישוב בגבול, וחושפים ותוקפים את האויב במרחק מאות קילומטרים. חיילי צה"ל ומפקדיו פועלים בכל הגזרות, מפתחים אמצעים ושיטות לחימה, ויוצאים למבצעים להגנת המדינה. אך הנשק הראשון לעולם יהיה רוח הלחימה, הנכונות להילחם ואיכות האנשים. במצוות הערכים והערבות ההדדית עלינו לטפח את הנפגעים ולדאוג לצרכיהם, ולהשיב לארצם ולבני משפחתם את השבויים והנעדרים".
לסיום כוכבי רשם כי "האיתנות שהפגינה משפחת ברסקי צריכה להיות מופת למסירות, למחויבות ולערכים: בתשובתם לקבוצת דגניה, הם הוסיפו משפט קצר ומטלטל: "הננו שולחים לכם את בננו השני למלא את מקום בננו שנפל. מות משה מעלה את כולנו ארצה". ואכן, הבן שלום, אחיו של משה, הגיע לדגניה עוד באותה שנה, וזמן קצר לאחר מכן עלתה לארץ כל המשפחה. חיילי צה"ל ומפקדיו, התרומה למדינה צריכה להיות חלק מרכזי ממשמעות החיים של כל אזרח החי במדינה. אשרינו כלובשי מדים המשרתים בצה"ל שיש לנו את הזכות לכך. ביחד אתכם אני מחזק את משפחות הנופלים ומחבק אותן. יהי זכר הנופלים מצפן לערכים".
