בחודש פברואר בשנה שעברה, נרצחה דיאנה רז בת ה-35 על ידי השוטר אמיר רז לעיני ארבעת ילדיהם. היום (ראשון) התייצב רז להעיד בביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד על ההתרחשויות שהובילו אותו למעשה הנורא.
"מתנצל על המעשה, מתבייש מאד"
כבר בפתח הדיון אמר רז: "אני רוצה להתנצל על מה שאני עשיתי. זה לא יחזיר אותה, אבל אני יודע שזה מעשה נורא. אני לא יודע באיזה מצב הילדים, ואני מתבייש מאוד". נלי, אמה של דיאנה התפרצה לעברו: "תסתכל לי בעיניים". הנשיאה רות לורך ביקשה מהמשפחה להיות בשקט וציינה: "אנחנו צריכים לשמוע את העדות, כרגע הוא מגיב להערות. אנחנו מבינים את המצב שלכם".
רז פירט על עברו, בין היתר על שירותו הצבאי ועבודתו בנתב"ג: "ירו עלינו ולא ידענו מתי נמות. ירינו שלושה ימים רצוף", סיפר על שירותו בעזה. "כשאספתי עם ערכה את החול מהרצפה למיגון מול הירי, הגעתי כמעט עד לכף רגל של חבר שלי. הרגשתי כאילו משהו השתלט לי על הגוף".
בהמשך דיבר על ההכשרה שלו באקדח כמאבטח בנתב"ג: "כל מאבטח ירה בערך 300 כדורים ביום. אחת מהתרגולות זה שלאחר הירי במטרה, רצים אליה ויורים שוב. היינו עושים את זה כל חודש וחצי לערך. אני מיומן בנשק. מבחינת התנהלות עם נשק, הייתי שם את האקדח בכספת – וכשהייתי מחוץ לבית, הוא היה עלי בפונדה. הייתי רגיל שהנשק עלי כל הזמן".
משפחת הנרצחת זעמה: "אל תדבר על הילדים"
על ההיכרות שלו עם דיאנה סיפר: "בשנת 2010 גרנו בארצות הברית, שם הכרנו. היא חזרה לארץ שבועיים אחרי שהכרנו, ואני המשכתי לעבוד. חודש וחצי דיברנו בטלפון כל יום וככה פיתחנו את הקשר הרגשי. לאחר מכן חזרתי לארץ, והתחלנו במערכת יחסים".
3+רגע מעניין נרשם כאשר הסנגורית של רז ביקשה ממנו לדבר על הילדים. משפחתה של דיאנה זעמה ודרשה: "אל תדבר עליהם". השופטים שתקו, אמיר רז שתק, והשתררה דממה בבית המשפט. לבסוף הוא כן דיבר על הילדים וציין: "עד המקרה עם דיאנה הייתי אבא חם ואוהב. עשיתי הכל לטובת הילדים שלי. הייתי אבא מעורב בחיים של הילדים שלי".
"דיאנה הייתה המפקדת ואני החייל"
על מערכת היחסים של השניים סיפר: "מערכת היחסים שלנו הייתה מורכבת. מלאה באהבה, אבל עם המון עליות וירידות – בבית היה או גן עדן או גיהינום. זה נבע בעיקר בגלל האהבה בנינו. אני תמיד רציתי לרצות אותה ושיהיה לה טוב. במהלך השנים התקבע העניין שהיא המפקדת ואני החייל. היא נותנת את הפקודות ואני מבצע. בשלב מסוים היא התעייפה מזה, אבל לא הייתי יכול להחליף אותה בתפקיד כי אני באופי שלי אני חייל".
לדבריו, "פעם אחת היא חזרה לבית ממשמרת לילה וראתה שהדלת לא סגורה עד הסוף. אני ישנתי בסלון. היא העירה אותי בבעיטות, וכשהבנתי על מה היא כועסת התנצלתי. התחילו מקרים של אלימות מילולית ופיזית. היא עשתה עלי מניפולציות. אני יודע שהיא אהבה אותי והיא לא עשתה שום דבר בכוונה – אבל היו דברים נוראיים. במשך השנים הגעתי למצב של כניעה מולה. היו מצבים שפחדתי ממנה. כשהיו לה התפרצויות זעם היא אמרה לי שאני גורם לה להוציא את הדברים האלה החוצה". אמיר הוסיף: "פעם אחת צעקתי לשכנים שיעזרו לי" ועורר את זעמה של מריאנה, אחותה של דיאנה: "חבל שלא צעקת להם לפני שירית בה" צעקה לכיוונו.
אמיר רז המשיך וסיפר: "לדיאנה היה את הראש פיננסי. היא הייתה קובעת מה עושים עם הכסף. לפעמים היא הייתה נותנת לי כסף להוצאות אישיות, ולפעמים היא הייתה אומרת לי שאמצא פיתרון – למרות שהיה כסף. המשכורת שלי הייתה יוצאת על ההוצאות השוטפות של הבית. פעם הלך לי ראש המנוע של הרכב והיה צריך לתקן אותו. דיאנה לא הסכימה לתת לי כסף לתקן אותו למרות שהיה כסף בבית – ואמרה לי שאעבוד בעוד עבודה כדי להשיג כסף לתיקון". לטענתו, "היה מקרה בו הייתי חייב לכתוב חמישים דברים טובים על דיאנה כדי להיכנס לבית. בחוץ היה קר, זה היה בחודש נובמבר".
3+רז הדגיש: "אני לא מאשים את דיאנה במצוקה הנפשית שהייתי. כל הזמן הייתי בסטרס, הרגשתי כאילו אני בלחץ שאני לא יכול להסביר אותו. זה הגיע למצב שהרגשתי כמו מהגר לא חוקי בתוך הבית שלי, שאני צריך להצדיק את הקיום שלי בתוך הבית שלי".
"לא ידעתי שאני גבר מוכה"
אמיר רז המשיך והעיד: "דיאנה העלתה את נושא הגירושין, אני לא רציתי". הנשיאה לורך פנתה אליו: "אם היית סמרטוט, גבר מוכה, למה לא רצית להתגרש?". על כך השיב רז: "לא ידעתי שאני כזה".
אמיר רז החל לספר על התקרית ביום הרצח: "לאחר דין ודברים בנינו, דיאנה כעסה עלי. היא הרביצה לי אגרופים על החזה, וטרקה את הדלת – לא זוכר את הסדר. ירדתי למטה להכין כוס קפה לשנינו כדי שנדבר על הדברים. האכלתי את מאור, התינוק שלנו. אחרי כמה דקות דיברנו שוב.
"רציתי שנצא לדבר, אבל היא שפכה עלי כוס קפה. אמרתי שאני רוצה לעזוב את הבית. לקחתי את האקדח בידיעה שאני יוצא ולא חוזר הביתה וזאת אחריותי להיות עם האקדח. אני שמתי כמה דברים ברכב, אבל היא עזבה באיזה שלב את הבית עם רשימה של דברים שאני צריך לעשות.
"ניסיתי לחפש את דיאנה, היא לא ענתה לי בטלפון. אחרי חיפוש של כמה זמן ביישוב הבנתי שהיא כנראה כבר כן הגיעה לבית. שוב השתנה לי המצב, רציתי להשלים במקום לעזוב את הבית. חזרתי לבית, ודיאנה הייתה שם. דיברנו באזור חדר הארונות בניסיון להשלים, זה לא הלך".
3+"ידעתי שהולכים לעצור אותי"
"את האירוע עצמו אני לא זוכר, מהרגע שהיא ירדה ועד שהתאפסתי. דאגתי קודם כל לילדים, מבחינת ההשלכות. לא היה לי יותר מדי זמן. התקשרתי להורים שיקחו אותם, ואז למפקד שיטפל בעניין השיח עם המשטרה. היה לי את הזמן, אני מאמין שאף אחד לא שמע את מה שקרה בבית.
"לאורך כל הזמן שעבר לא חשבתי להתחמק מהאחריות למעשה. כשהתקשרתי למפקד שלי, ידעתי שהולכים לעצור אותי. להגיד שאיש משטרה שמכיר את מאחורי הקלעים ויודע איך לא להיתפס – אם הייתי מתכנן את זה, לא הייתי מתקשר למפקד או שם את הילדים שלי במקום שהם יכולים לראות את האירוע.
"מה שעשיתי גרם למותה של דיאנה, אני לא אומר שלא. עד היום אין לי תשובה חד משמעית לנתון האם דיאנה ירדה אלי עם סכין או לא לפני האירוע. ביקשתי מהחוקרים שיבדקו, אבל עד היום לא קיבלתי תשובה אם כן או לא".
3+רז הוסיף: "צריך לשים על השולחן, הייתי יכול לעשות בזירה מה שאני רוצה. זה היה המקצוע שלי, אבל לא עשיתי כלום. אני בעצמי רוצה לדעת מה קרה. עד היום לא קיבלתי את הנתון אם דיאנה ירדה אלי עם סכין או לא. האקדח היה עלי כי אני רגיל שהוא עלי, זה אקדח, הוא נוח. הוא היה עלי לאחר שרציתי לעזוב את הבית בגלל שדיאנה שפכה עלי כוס קפה. השארתי באוטו גם את שאר החפצים שלקחתי איתי.
