איש התקשורת שי גולדן הוא אישיות בעלת רזומה נכבד מאד בתקשורת הישראלית. כבר 23 שנה שהוא משמש את הציבור באמצעות התקשורת: כותב, מראיין, מופיע, משדר, מארח ועוד. אך את התחושות שהוא חווה בקרב אנשי המחנה הלאומי, הוא מספר שלא חווה מעולם. בפוסט מרגש שהעלה לעמוד הפייסבוק שלו, הוא שיתף את התחושות והבטיח להחזיר.
"שלושה אנשים במהלך כמה שעות עצרו אותי ברחוב/חניה/סופר ואמרו: ״תודה על מה שאתה עושה ואומר וכותב. אתה מדבר בשמי״ – בווריאציות כאלה ואחרות.
"אני אומר לכם: 23 שנים אני בעין הציבור. כתבתי, התראיינתי, הופעתי, שידרתי, התארחתי. מעולם – קודם לשנתיים האחרונות – לא עצר אותי איש ברחוב ואמר לי תודה על עבודתי ועל המילים שלי. ואני מוכרח לומר לכם שההבדל התהומי הזה בין הכרת התודה בצד הנוכחי שבו אני מצוי, בהשוואה לזה בו הייתי מרבית חיי המקצועיים והפומביים – ההבדל הזה הוא, ובכן, כל ההבדל כולו.
"(הרבה) פחות פרנסה. (הרבה) פחות יוקרה ומעמד בברנז׳ה. (הרבה) פחות שקט בחיים וביטחון תעסוקתי ומקצועי (וגם) חברתי ואישי ונפשי; אבל ההכרה הזאת שאנשים אשכרה מעריכים את עבודתך ומכירים תודה על המחירים האישיים והמקצועיים שאתה (אני) משלם – להכרת הטוב הזאת, להוקרת התודה הזאת, למילה טובה ברחוב, להודעה פרטית שמבקשת לחזק ולעודד ולתמוך: לזה אין מחיר.
"אז מה המחיר ששילמתי בגלל המהלך שביצעתי? רב וגדול. ומה המחיר של מה שקיבלתי בתמורה במטבעות של אהבה והערכה? רב וגדול לא פחות. אז לדעתי, אני בסדר בסך הכל. גם להיות שלם עם עצמך ועם דרכך וגם לזכות בכה הרבה אהבה והערכה? לזה באמת אין מחיר.
"אז תודה לכם. ולכן. לכל אחד ואחת שכותב/ת, מפרגנ/ת, תומכ/ת, מעודד/ת, מגלה רגישות. ממש תודה. זה הרבה מאד דברים. אבל אפילו אחד מהם אינו מובן מאליו. בכל פעם מחדש אני מופתע לטובה. בכל פעם מחדש אני יודע שבחרתי נכון. בחרתי בקבוצה שבה מילה טובה ורוח גבית ותמיכה ואהבה הן כלי העבודה של אנשים. ותצטרכו לסמוך עליי שזו חווייה מרגשת ומחזקת מאד, למצוא בגיל כזה, חברת אנשים חדשה, ששפתה היא שפה של חום ואהבה והערכה. אף פעם לא מאוחר לגלות משהו חדש. אף פעם לא מאוחר להיות מופתע מאנשים לטובה. אז באמת תודה על זה. לדעתי הכנסתם לחיי הרבה יותר אור וטוב משאני הצלחתי להכניס לחייכם. אז ראו את החשבון בינינו כבלתי מאוזן. אני לא אדם שנשאר חייב. ואת הטוב והאור שקיבלתי אני מתחייב להחזיר".
