איראן - אל הסף ומעבר לו | תא"ל במיל' הפרופסור יעקב נגל

שלא כצפוי החליטו לאחרונה המעצמות על הפסקה, ללא הגדרת זמן, במגעים על הסכם גרעין חדש. הנציג הרוסי במשא ומתן, מיכאיל אוליאנוב, התראיין בעבר והתגאה, בצדק מבחינתו, שבהובלתו ובעזרת הסינים עומדים האיראנים לקבל הסכם טוב בהרבה מזה שייחלו לו בחלומותיהם האופטימיים ביותר. אותו אוליאנוב הפך לדמות הטרגית בתהליך, כשהתיישר עם ההוראות ממוסקווה והוביל בשלב זה להקפאת השיחות על ידי העלאת דרישות חדשות, שבשלב זה לא יכלו שאר השותפים להסכים לקבל.

דרישה מהאיראנים שלא להסלים

סבב השיחות הנוכחי קורה כמעט עשור לאחר תחילת המגעים להסדר בין איראן למעצמות.

במהלך העשור הזה ידעו המגעים האלו, שמטרתם המוצהרת היא לנסות ולעצור את דהירתה של איראן לגרעין צבאי, עליות וירידות רבות. המגעים נוהלו בדרך כלל בהובלת ארצות הברית, לעיתים לבדה ולעיתים כחלק מקבוצת P5+1, חמש חברות הקבע של מועצת הביטחון של האו"ם: ארצות הברית, בריטניה, צרפת, רוסיה וסין, ואיתן גרמניה.

נכון לזמן כתיבת שורות אלו, המגעים הרשמיים אומנם הוקפאו, אבל מכיוון שכל הצדדים מעוניינים מאוד בהסכם, יש סיכוי סביר שבזמן הקרוב נראה את התחדשותם הרשמית. ברקע יש כל הזמן מגעים לא רשמיים, בעיקר בין וושינגטון לטהראן. מחלקת המדינה האמריקאית והצוות בראשותו של רוב מאלי ממשיכים לחפש דרכים לרבע את המעגל כדי לנסות ולמלא את הדרישות הרוסיות והאיראניות. כדי לעשות זאת מועלים רעיונות שלא ייאמנו, הכוללים אפילו בחינה של האפשרות להיענות לדרישות האיראניות להסרת משמרות המהפכה וגופי הטרור שלהן מרשימת ארגוני הטרור (שאליה נוספו ב-2019 על ידי ממשל טראמפ) תמורת "הבטחה להתמתן ולא להסלים את פעילויות הטרור העולמיות שלהם, בדגש על אזור מפרץ הפרסי", שיא האבסורד והצביעות.

מאחר שכנראה יהיה אפשר להגיע להסכמות בנוגע למרבית הדרישות שהועלו, חשוב מאוד להציג, במיוחד בנקודת הזמן הזו, את מגרעותיהם וסכנותיהם של ההסכם שנחתם ב-2015 ושל ההסכם המוצע כעת, וכן להצביע על הצעדים שתידרש כנראה ישראל לעשות לבדה אם ייחתם הסכם ועל הצעדים שתידרש ישראל לעשות אם לא ייחתם הסכם, בשאיפה עם ארצות הברית ושותפות נוספות.

פרק ראשון: איראן מכינה פצצה

איראן עובדת על פיתוח תוכנית גרעין צבאית, על כל מרכיביה, יותר משלושים שנה ברמות אינטנסיביות משתנות. מנהיגיה כמובן מכחישים זאת ואף מציגים פתווה (פסק הלכה מוסלמי) האוסרת עליהם לעשות זאת. הם כמובן שוכחים להזכיר שהדת האסלאמית מאפשרת שלא לומר אמת בתנאים מסוימים, כפי שהוכח בפועל בחומר מארכיון הגרעין האיראני שהביא ארצה המוסד ב-2018.

כדי להפוך למדינה גרעינית נדרשת שליטה בכל שלושת המרכיבים החיוניים לתוכנית נשק גרעיני צבאי: חומר בקיע (אורניום ברמת העשרה מתאימה או פלוטוניום), פיתוח מערכת הנשק באמצעות החומר הבקיע ומרכיבים חיוניים נוספים, וכן פיתוח אמצעי נשיאה שיתחבר למערכת הנשק ויוביל אותה ליעד (טיל, מל"ט ואמצעים נוספים).

עשרים אחוז

איראן עבדה שנים ארוכות – ועדיין עובדת – על בניית תוכנית מקיפה שתיתן לה עצמאות בכל שלושת המרכיבים, אף שמנהיגיה הדתיים, כאמור, מכחישים זאת בתוקף. ככל הנראה הוקפאה העבודה על פיתוח מערכת הנשק ב-2003 מפחד האיראנים מפני תקיפה מערבית. אך יעדי התוכנית, היכולות הבסיסיות ומאגרי הידע נשמרו במלואם, כפי שנחשף ב-2018 במסמכי ארכיון הגרעין.

איראן אומנם חתומה על אמנת NPT למניעת הפצת נשק גרעיני ואמצעים נלווים, אך זה לא עצר אותה מלבנות אתרי העשרת אורניום שלא דווחו לסבא"א (הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית), האמונה על הפיקוח העולמי.

כבר לפני יותר מחמש עשרה שנים החלה איראן בהעשרת אורניום. ב-2007 היא החלה להעשיר אורניום באתר בנתאנז. ב-2009 נחשף עוד אתר העשרה, תת-קרקעי בעומק רב, בפורדו שבפרובינציית קום. שנה לאחר מכן, ב-2010, החלה איראן להעשיר אורניום לרמה של 20%, כנראה כדי לצבור קלפי מיקוח לשלבי המשא ומתן שיבואו בהמשך. אומנם מדובר רק בהעשרה ל-20%, אבל זו התקדמות חשובה. נכון שלצורך הכנת הפצצה הראשונה נדרשים כמה עשרות קילוגרמים של אורניום מועשר לרמה של יותר מ-93%, אבל הזמן הנדרש להעשרה מחומר טבעי לחומר ברמת העשרה של 20% הוא כ-70% ממשך הזמן הכולל, וכמות הצנטריפוגות הנדרשת לצורך זה היא הגדולה ביותר.

7+

הצפצופים על הסנקציות

בעקבות גילויי ההפרות של איראן, שפעלה בניגוד לאמנה, הטיל העולם על טהראן סנקציות חריפות מאוד, גרעיניות וכלכליות, באמצעות החלטות של מועבי"ט (מועצת הביטחון של האו"ם), כולל הסכמת רוסיה וסין. בעקבות הסנקציות הורע מאוד מצבה של כלכלת איראן, אך בטהראן צפצפו על ההחלטות ועל הסנקציות והמשיכו להרחיב את התוכנית, לשפר את יכולות ההעשרה ואת רמת ההעשרה ולצבור חומר מועשר בכמויות גדולות מאוד.

ישראל, בשיתוף פעולה עם חלק מהמעצמות, החלה באותה עת לפתח את יכולות המב"מ (המערכה שבין המלחמות) שלה. מדובר במערכה מתמשכת בעלת מאפיינים חדשים, כולל יכולת הכחשה (deniability) מצד התוקף והכלה מצד הנתקף.

על פי מקורות זרים פגעה ישראל בתוכנית הגרעין ובאתרי ההעשרה באמצעי סייבר. בשנים אלו החלו לחשוש באיראן וגם בארצות הברית כי ישראל עשויה לתקוף את מתקני הגרעין של איראן, והחלו מאמצים במגוון צירים להגיע להסכם עם איראן שירסן את תוכניתה. אעמוד רק על חלק קטן מהמאמצים שנעשו כדי לחולל משא ומתן. סקירה שלהם מובילה להבנה המדהימה כי ככל שקטנו דרישות המערב והתקבלו דרישות האיראנים, כך הגדילה איראן את ההפרות ואת דרישותיה כדי לצבור עוד קלפי מיקוח למשא ומתן. חשוב להבין: עמדת ישראל מאז ומתמיד הייתה שעדיף לנטרל את התוכנית האיראנית באמצעים דיפלומטיים, אבל רק אם יהיה אפשר להגיע להסכם רחב וכולל שיסגור לצמיתות את כל הערוצים האיראניים לנשק גרעיני.

פרק שני: מנסים להסכים

הצעת תוכנית ביניים

יריית הפתיחה במאמצים לכיוון משא ומתן עם האיראנים נעשתה ב-2011 ביוזמת הרוסים, שהציעו דרך שכינו Step By Step , צעד אחרי צעד. האמריקנים, שלא אהבו את ההצעות הרוסיות, הציעו מצידם תוכנית שכונתה CBM (Confidence Building Measures – בניית צעדי אמון).

כחלק מבניית התוכנית הגיעו אדריכליה לירושלים כדי להציג את תוכניתם ונפגשו איתי, בתפקידי כסגן ראש המל"ל וראש האגף האסטרטגי האחראי לתיק האיראני, ועם גורם בכיר במשרד החוץ. בלי להיכנס לכל הדברים שנאמרו בפגישה, שאינם חשובים לענייננו, אמרו לנו הנציגים בצורה ברורה שמדובר רק בתוכנית ביניים שכוונתה העיקרית היא בעצם העלאתה. לדבריהם, לאחר שהאיראנים בוודאי ידחו את התוכנית, תהיה לאמריקנים לגיטימציה להטיל סנקציות נוספות, וייתכן שתוסר ההתנגדות הרוסית והסינית.

הם טענו כי גם אם תתקבל התוכנית, הכוונה בכל מקרה היא שבהסכם הסופי תתקבלנה במלואן דרישות ישראל, על בסיס המגבלות הנזכרות בהחלטות מועצת הביטחון. דרישות אלו כונו לאחר מכן התוכנית הישראלית של 'אפס, אפס, אפס': ללא מתקני העשרה ומו"פ (מחקר ופיתוח) של צנטריפוגות, ללא כור פלוטוניום, מים כבדים ומתקני הפרדה וללא חומר בקיע באיראן. ברור, כמובן, שגם אם זו הייתה כוונתם, הביצוע היה רחוק מאוד מכך. מהצעת האמריקנים, ה-CBM, נשאר בעיקר הפרק על האיסור להעשיר ל-20%, לצד  הקלות לאיראנים, והיא שימשה לאחר מכן בסיס להסכם הביניים.

בזמן שצוות אמריקני אחד עובד על התוכנית לשיפור האמון החל בעומאן משא ומתן חשאי בין ארצות הברית לאיראן. את המשא ומתן הובילו גורמים אמריקניים שמחזיקים היום בעמדות מפתח בממשל ביידן: ג'ייק סאליבן, כיום היועץ לביטחון לאומי, וביל בארנס, כיום ראש ה-CIA. אין ספק כי במשא ומתן החשאי הזה הונחו היסודות המרכזיים גם להסכם הביניים (JPOA) וגם להסכם הסופי ((JCPOA שנחתם ב-2015.

בשנת 2013 נחתם הסכם ביניים (JPOA) שבו לראשונה ניתן לאיראן אישור דה פקטו להעשיר אורניום, בניגוד להחלטות מועבי"ט. ההסכם שנחתם ב-2013, לתקופה של כשישה חודשים, החזיק מעמד כשנתיים, הזרים מייד מיליארדי דולרים לאיראן ואושש את כלכלתה המידרדרת.

הנבואות והאזהרות של נתניהו

מייד לאחר חתימת הסכם הביניים החל המשא ומתן על הסכם הקבע בין המעצמות לאיראן. בשלב זה החליטה ישראל להקים צוות מומחים בראשות כותב מסמך זה ובהשתתפות נציגים בכירים מאוד מכל הסוכנויות המעורבות: צה"ל (אמ"ן ואג"ת), מוסד, מל"ל, משרד החוץ, האגף הביטחוני-מדיני במשרד הביטחון, הוועדה לאנרגיה אטומית והמשרד לעניינים אסטרטגיים.

הצוות עבד באינטנסיביות מול הקבוצה שניהלה את המשא ומתן עם האיראנים – מול כל הקבוצה יחד ובעיקר מול כל אחת מהמדינות החברות בנפרד (למעט האיחוד האירופי, שטען שהוא רק גורם מקשר ולא חלק מהקבוצה, אף שהנציג מטעמו הוא שכתב את טיוטות ההסכם בהמשך ולמעט הרוסים והסינים). התפקיד העיקרי שהגדרנו לעצמנו בצוות הישראלי היה להציג את עמדת ישראל ולהסביר בכל פעם מחדש את הסכנה שבחתימת ההסכם שלא על פי העקרונות שהובאו בעמדה הישראלית, ומהן הטעויות שהם עושים במהלך המשא ומתן.

אומנם ישראל לא הייתה, בצדק, חלק מהמשא ומתן, אך בניגוד לטענות המושמעות שישראל לא ניסתה להשפיע על תוכן ההסכם ולא הייתה מעורבת במשא ומתן, הצוות ניסה להשפיע ככל יכולתו על תוכן ההסכם, בהנחה שהוא עתיד להיחתם בכל מקרה, כדי לנסות למזער נזקים. הצוות העביר למנהלי המשא ומתן, ובעיקר לאמריקנים, עשרות ניירות עבודה טכניים שבהם נותחו לעומק נושאים רבים שפשוט לא נכנסו במקור לדיוני הצוותים או שהיו מוטעים. חלק מהמלצות הצוות מצאו את דרכן גם לתוך ההסכם, אלא שגם לאחר הוספתן נשאר ההסכם גרוע מאוד.

הסבב האחרון, ב-2015, נמשך כתשעה שבועות רצופים, ובמהלכו הצליחה איראן לשנות את נוסח ההסכם כך שיכלול כמעט כל מה שרצתה, בגלל הלהיטות של הצוותים לסיים כבר את המשא ומתן. לקראת הסבב האחרון נוצר נתק לא רשמי בין צוות המומחים הישראלי לצוות האמריקאי (בעיקר). הסיבה הרשמית לכך הייתה כנראה נאומו החשוב של ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו בקונגרס האמריקאי במרץ 2015, אבל זו לא הייתה הסיבה היחידה. הצוותים פשוט לא רצו לשמוע עוד את האמת; הם רצו הסכם כמעט בכל מחיר, בלי שיפריעו להם, וזה מזכיר מאוד את המצב בו אנחנו נמצאים כעת.

7+

חמש שנים לאחר נאום ראש הממשלה נתניהו בקונגרס, ובפרספקטיבה של כל מה שקרה מאז, פרסמנו ב-JP מאמר מקיף על הנאום של נתניהו ועל התגשמות נבואותיו השחורות. את המאמר כתבנו שלושה מחברי הצוות המרכזיים בלשכת ראש הממשלה שהיו בסוד המשא ומתן והמגעים עם ארצות הברית, שכללו התנגדות נחרצת של הנשיא אובמה וצוותו לנאום נתניהו: האלוף (מיל') יעקב עמידרור, היועץ המדיני ד"ר יונתן שכטר ואנוכי. במאמר מנותחות לעומק אזהרותיו של נתניהו ואיך כל מה שקרה מאז הנאום וחתימת ההסכם ועד יום כתיבת המאמר עולה בקנה אחד עם האזהרות שהוצגו בנאום ואף מעבר להן (לקריאת המאמר המלא לחצו כאן).

עיקרי העמדה הישראלית

כפי שהוצגה לפני תחילת המשא ומתן ובמהלכו, ורובה המכריע לא התקבל:

• ההסכם חייב לכלול '"גלגול מלא לאחור" של התוכנית. כדי למנוע מאיראן את הפוטנציאל והיכולת לפרוץ לנשק, חייבים למנוע ממנה לצבור חומר בקיע מספיק לפצצה.
• 'זמן הפריצה' לצורך ההגעה לחומר בקיע לפצצה אחת חייב להימדד בשנים.
• העשרת אורניום – ראשונה בסדר העדיפויות לטיפול – חשיבות עליונה לפירוק תשתיות ההעשרה והוצאתן מאיראן בכל הסכם. בניית התשתיות היא שתקבע בפועל את משך הזמן לפריצה.
• טיפול מלא בפתרון השאלות הקשורות לפעילויות הלא חוקיות שעשתה איראן במאמץ לפתח את הממדים הצבאיים של מערכת הנשק (PMD).
• הפסקה מוחלטת של מו"פ צנטריפוגות מתקדמות, שיוביל ליכולת איראנית שתאפשר ייצור חומר מועשר באתר חשאי ללא יכולת גילוי.
• סגירה מוחלטת של המתקן בפורדו (קום), כולל פירוק תשתיות ההעשרה והוצאת הציוד.
• הכור באראכ לא יהיה מבוסס על מים כבדים. ההצעה האיראנית לשינוי הכור כוללת סכנה גדולה לייצור פלוטוניום בכמות גבוהה באמצעות .Misuse
• משך ההסכם לא יפחת מעשרים שנה, ועדיף הרבה יותר.
• סנקציות – הסיכוי להגיע להסכם טוב תלוי במנופים הכלכליים על איראן, לכן חשוב לשמר את מדיניות הסנקציות ואכיפתן ולהסיר אותן רק תמורת מעשים בפועל ולא על פי לוח זמנים קבוע מראש.

עיקרי הסכם 2015 (JCPOA)

העשרת אורניום

• אישור להעשרת אורניום על אדמת איראן באמצעות 5060 צנטריפוגות IR1 בנתאנז.
• רמת ההעשרה תוגבל ל-3.67% למשך חמש עשרה שנים.
• צנטריפוגות ותשתיות עודפות יאוחסנו בנתאנז באולם התת-קרקעי ולא יוצאו מאיראן.
• העשרה לאחר עשור ולאחר חמש עשרה שנה:
• התקדמות מדורגת ובקצב סביר לתוכנית העשרה מסחרית או תעשייתית לצורכי שלום.
• מתווה ההרחבה המדויק של יכולות ההעשרה (כולל באמצעות צנטריפוגות מתקדמות) ושל המשך המו"פ בתקופה שבין סיום העשור לחמש עשרה שנה ייסגר בהמשך בין איראן לסבא"א.
• לאחר חמש עשרה שנה יוסרו כל המגבלות על היקף ההעשרה, רמת ההעשרה ומלאי החומר.

פורדו (קום)

• למרות כל הדרישות לסגירתו הוא נשאר מתקן 'חי' שבו שישה מבנים (קסקדות) של צנטריפוגות.
• ארבע קסקדות יודממו, אבל יישארו באתר, כולל כל התשתיות.
• שתי קסקדות יוסבו להעשרת איזוטופים (1,044 צנטריפוגות מסוג IR1).
• כל הצנטריפוגות והתשתיות העודפות יפורקו.
• לא יוכנס לאתר אורניום מועשר למשך חמש עשרה שנה.

מלאי החומר המועשר באיראן

• כמות האורניום המועשר שתורשה איראן להחזיק בשטחה לא תעלה על 300 ק"ג מועשרים ל-3.67% (לעומת יותר מעשר טונות לפני ההסכם).
• עודפי החומר המועשר, הקיימים באיראן או שייוצרו בעתיד, יימכרו בשוק החופשי או ידוללו לאורניום טבעי, על פי העדפת איראן.

מחקר ופיתוח צנטריפוגות מתקדמות

• ניתן אישור להמשך מו"פ צנטריפוגות מתקדמות, כולל IR6 ו.IR8-
• הוטלו מגבלות על סוג המו"פ המותר ועל קצב ייצור הצנטריפוגות למשך שמונה עד עשר שנים.
• ניתן אישור לייצור הצנטריפוגות המתקדמות (בכמה מגבלות) לאחר השנה השמינית, ומשלב מסוים ללא הגבלות כלל.
• תופסק העבודה על הצנטריפוגות מדגם IR2M, והצנטריפוגות הקיימות יפורקו ויאוחסנו.

אראכ – כור המים הכבדים והמסלול הפלוטוגני

• ניתן אישור עקרוני להמשך תפעול כור מים כבדים באראכ.
• הוצאת מכל הכור הנוכחי (!) ונטרולו באיראן.
• תכנון מחדש של הכור להורדת הפוטנציאל הפלוטוגני ובנייתו בשיתוף פעולה בין-לאומי.
• איסור על פעילויות הפרדה של הפלוטוניום ממוטות הדלק הגרעיני.
• הוצאת הדלק הגרעיני המוקרן מאיראן.

מערכת הנשק – הממדים הצבאיים בתוכנית הגרעין – PMD

• ההסכם מפנה להסכמות נפרדות בין סבא"א לאיראן, לטיפול בסוגיה עד 15 באוקטובר 2015 ולסגירת הנושא כולו עד 15 בדצמבר 2015.
• המתווה הסופי של הטיפול בנושאים הפתוחים לא נסגר בשלב הראשון, אבל היה ברור שלא יימשך הטיפול בשנים עשר הנושאים הבעייתיים שהגדירו בסבא"א בדו"ח נובמבר 2011, כדוגמת שאריות חומר גרעיני לא מוסבר שהתגלו במגוון אתרים.
• האיראנים "התחייבו" (ברור שמדובר בהתחייבות על הקרח) שלא לפתח ולא לרכוש נשק גרעיני לעולם.
• הוכנס להסכם פרק ובו מגבלות על חלק מהמרכיבים המרכזיים הנחוצים לפיתוח נשק גרעיני (Section T). היה ברור שיש בעייתיות אינהרנטית בפיקוח על יישומו של הפרק הקטן והמדולל הזה, שאינו בליבת העיסוק של סבא"א.

פיקוח ושקיפות

• פיקוח של סבא"א על החומר הגרעיני ועל ייצור הצנטריפוגות למשך עשרים וחמש שנה.
• פיקוח סבא"א באמצעים מתקדמים באתרים מוצהרים למשך חמש עשרה שנה.
• המשך פיקוח סבא"א, לאחר סיום תקופת ההסכם, בתנאים רגילים של מדינה החתומה על אמנת NPT.
• בניית מנגנון (מסורבל וארוך) שיאפשר גישה מוגבלת למתקנים ולאתרים חשודים.

סנקציות – הסרה והשתה מחודשת

• השהיית כל הסנקציות הכלכליות מייד לאחר יישום ההסכם.
• הסרת הסנקציות על ייבוא וייצוא של טילים ואמל"ח לאחר חמש עד שמונה שנים (כלל המגבלות לאחר חמש שנים, טילי קרקע-קרקע לאחר שמונה שנים).
• אין הגדרה ברורה מהי הפרה מהותית של ההסכם ומה עושים במקרה כזה.
• בניית מנגנון להשתה מחודשת (snapback) של סנקציות מועצת הביטחון לאחר דיון בוועדה המשותפת והגשת תלונה למועצת הביטחון.

 

פרק שלישי: מדוע ההסכם מ-2015 כה גרוע

ההסכם שנחתם בשנת 2015 היה הסכם גרוע מאוד:

• איראן לא זנחה ולא תזנח את חזונה הגרעיני הצבאי.
• ההסכם מקנה לאיראן מסלול בטוח לנשק גרעיני ומעניק לה לגיטימציה לרכוש או לפתח בעצמה את התשתיות הנדרשות לכך אף שאיראן ממשיכה להצהיר על רצונה בהשמדת ישראל.
• למרות ההסכם ובזכותו תהפוך איראן ל'מדינת סף' מוכרת ולגיטימית על ידי המעצמות, במקביל להפשרת מרבית כספיה.
• איראן תצבור כסף רב באופן מיידי, והוא יאפשר לה התעצמות כלכלית מהירה. בהיעדר מגבלת תקציב היא תגביר את מעורבותה הצבאית ותמיכתה בטרור מחוץ לאיראן – חיזבאללה, חמאס, החות'ים.
• לאחר פקיעת אמברגו הנשק והמגבלות על תוכנית הטילים הבליסטיים תוכל איראן לרכוש טכנולוגיות וידע בחו"ל, וזה יאפשר לה להגביר ייצור עצמאי של אמל"ח קונבנציונלי מתקדם מכל הסוגים.
• ומעל הכול: לאיראן נשארו בפועל כל היכולות הנדרשות לבניית פצצה במסלול האורניום המועשר, ובעתיד הרחוק יותר גם במסלול הפלוטוניום. אומנם הזמן לצבירת כמות האורניום המועשר הנדרש לפצצה הראשונה התארך (היעד של ארצות הברית היה לוודא שזמן זה יתארך לשנה) ובמסלול הפלוטוניום הזמן אפילו התארך מאוד, אבל לאחר שיפקע ההסכם תוכל איראן להגיע במהירות להעשרה תעשייתית, והמרחק לפצצה יהיה קרוב לאפס.

• ומעורר חשש לא פחות: הישגי איראן במשא ומתן יהיו תמריץ ולגיטימציה למדינות נוספות ללכת בדרכה ולהתקדם למעמד של 'מדינת סף גרעינית' ומעבר לכך.

התגובה הישראלית לאחר חתימת ההסכם

החלטת הקבינט מ-14 ביולי 2015: דוחים פה אחד את הסכם הגרעין המתהווה עם איראן וקובעים כי ישראל איננה מחויבת אליו.

במקביל הוחלט להפעיל מאמץ מרוכז בקונגרס ולבצע פעילות מדינית מקיפה להעברת המסרים בדבר החורים, הפערים והבעיות בהסכם כדי לנסות, למרות הסיכויים הקלושים, למנוע את חתימת ההסכם.

אלא שההסכם נחתם בסוף 2015, לאחר סגירת תיק PMD (חקירת הממדים הצבאיים של תוכנית הנשק), ולאחר החתימה קיבלה איראן הזרמה מסיבית של מיליארדי דולרים. כסף זה תדלק את יכולותיה להתעצם קונבנציונלית ולתמוך במקביל בפעילויות טרור ברחבי המזרח התיכון ובעולם כולו, לצד קידום יכולותיה הגרעיניות בחסות ההסכם.

למראית עין שמרה איראן עד 2018 על מרבית מחויבויותיה בהסכם (כנראה מכיוון שהתמורות שקיבלה היו גבוהות בהרבה מהוויתורים שעשתה). יצוין גם כי אין מודיעין אמין על התקדמותה הפוטנציאלית בפיתוח מערכת הנשק, והפרק בהסכם הדן ביכולות אלו לא נאכף כלל.

מה עשתה ישראל בינתיים? ישראל פעלה במב"מ (המלחמה שבין המלחמות), ועל פי מקורות זרים הצרה את צעדיה של איראן, בדגש על מניעת שאיפותיה להתבסס בסוריה ולתמוך בשאיפות חיזבאללה להתעצם בלבנון (דרך סוריה), בעיקר על ידי פיתוח יכולות הנשק המדויק. כמו כן, על פי פרסומים זרים, פעלה ישראל על מנת לפגוע בתוכנית הגרעין של איראן, אף שהסכם הגרעין הטיל מגבלות על היכולות לפעול בשיתוף פעולה עם גורמים ידידותיים שחתמו על ההסכם ולפני חתימתו עבדו יד ביד עם ישראל. עם בחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות ארצות הברית וכניסתו לתפקיד ב-2017 החלו הניסיונות לשכנע אותו לצאת מההסכם, וההצלחה לא איחרה לבוא.

הקש ששבר את גבו של טראמפ

שיא הפעילות הישראלי היה המבצע ההרואי של המוסד להבאת ארכיון הגרעין מטהראן לישראל, כפי שחשף ראש הממשלה נתניהו במסיבת עיתונאים במהלך 2018. החומר הרב שהובא במבצע חשף את האמת על תוכנית הנשק ועל הסטטוס שבו היו האיראנים ב-2003, שהיה מתקדם בהרבה ממה שידע המערב.

דוגמה אחת מהחומר שנלקח מעידה יותר מכול על השאיפות האיראניות. באחד המסמכים נמצאה בכתב יד בפרסית הנחיית המנהיגות האיראנית למנהלי תוכנית הנשק לתכנן, לבנות ולנסות חמישה רש"קים (ראשי קרב) גרעיניים שכל אחד יהיה בעוצמה של עשרה קילוטון. בצמוד למסמך זה נתפסו שרטוטים ותוכניות של ראש נפץ גרעיני ותוכניות להרכבתו על טיל בליסטי ארוך טווח. מי שפניו לשלום אינו מנחה לבנות ולנסות ראשי קרב גרעיניים בעוצמה של הפצצה שהוטלה על הירושימה ולזווד אותם על טילים בליסטיים.

7+

לטראמפ היה החומר מהארכיון "הקש ששבר את גב הגמל". טראמפ התייחס מראש להסכם 2015 כאל ההסכם הגרוע ביותר שחתמה עליו ארצות הברית מעודה. לאחר שהשתכנע מהחומר שנמצא בארכיון ומנתוני מודיעין נוספים שאיראן נחושה להגיע לפצצה גרעינית, החליט טראמפ, ובצדק, שארצות הברית תצא מההסכם. בתחילה ניתנו לאיראנים הזדמנויות מספר להיכנס למשא ומתן לתיקון ההסכם, אך כצפוי הם התייחסו בבוז להצעות וסירבו להיכנס למשא ומתן על הסכם משופר, וטראמפ קיים את הבטחתו ויצא מההסכם.

מרגע יציאת ארצות הברית מההסכם החל מסע האשמות רוסי-סיני-אירופי, שלפיו כל ההפרות הבוטות שאיראן עושה בתוכנית הגרעין שלה, לעומת הסכם 2015, הן בעקבות היציאה החד-צדדית של ארצות הברית מההסכם, וכולן נעשו רק בגלל ההתנהגות האמריקנית. ברור כמובן שלא זו האמת.

העובדה המדהימה היא שמרבית ההפרות המהותיות נעשו לאחר בחירתו של ביידן והכרזתו על משא ומתן לחזרה להסכם, גם בגלל החולשה המופגנת של הממשל החדש וגם כדי לצבור קלפי מיקוח רבים ככל האפשר לקראת המשא ומתן.

פרק רביעי: ביידן והחזרה להסכם

מותו של ההסכם הישן

לאחר הבחירות בארצות הברית וכניסת הנשיא ג'ו ביידן לבית הלבן החלו כצפוי הדיבורים על כניסה למשא ומתן מחודש בין המעצמות לאיראן לצורך חזרה להסכם הגרעין, כפי שהתחייב ביידן במסע הבחירות שלו. איראן, במאמץ להשיג כמה שיותר קלפי מיקוח למשא ומתן, הגבירה מאוד את קצב ההפרות של ההסכם מאז כניסת ביידן לבית הלבן, ותוכניתה הגיעה לסטטוס שבו אין באמת יכולת לחזרה להסכם הישן כפי שהוא.

ללא כניסה למשחק ההאשמות, שלא יועיל, על הגורמים שהובילו לכך שזוהי נקודת ההתחלה שבה נפתח סבב המשא ומתן האחרון, עובדות ברורות מבדילות בין המצב ב-2021 לבין המצב ב-2015. עובדות אלו מחדדות מדוע היה אסור לחתום על ההסכם אז וברור לחלוטין מדוע אי אפשר לחזור אליו היום. העובדות מבוססות בעיקרן על התקדמותה הגרעינית של איראן מאז 2015, ובעיקר מאז בחירתו של ביידן, וכן על העובדות החדשות בנוגע לתוכנית הגרעין של איראן, בדגש על פיתוח מערכת הנשק, כפי שהתגלו בארכיון ובממצאי סבא"א שפורסמו בשנתיים האחרונות.

7+

הידע כבר קיים

מאז חתימת ההסכם, עוד לפני יציאתה של ארצות הברית ב-2018, השתמש המשטר האיראני בכל ההקלות שקיבל וקידם בכל הכוח את העשרת האורניום ואת השיפורים הטכנולוגיים, שהותרו לו, בפיתוח ובייצור של צנטריפוגות מתקדמות. נוסף על כך קבעה סבא"א כי התגלו שאלות מטרידות שאיראן צריכה להשיב עליהן בקשר ליכולות מערכת הנשק שפיתחה איראן עוד הרבה לפני החתימה על ההסכם, כתוצאה מממצאים חדשים שאספה בביקוריה בטהראן ובהתאם למידע שנחשף בארכיון האטומי.

פיתוח וייצור של צנטריפוגות מתקדמות, שהמשך פיתוחן הותר בהסכם, יאפשר לאיראן לעבור להעשרה חשאית בתת-הקרקע. זו תהיה תוספת לצנטריפוגות הדור השני IR2-M, שכבר מותקנות ומעשירות בתת-הקרקע למרות האיסור המפורש בהסכם. התברר גם שמאגר חומרי הגלם והמכונות לייצור הצנטריפוגות המתקדמות לא הובאו בחשבון בהסכם, מה שהוביל לשבירת חלק מהחישובים לזמן הנדרש לאיראן לצבירת די חומר בקיע לפצצה. איראן כבר הגיעה לשליטה בטכנולוגיית ההעשרה הנדרשת להשגה מהירה של כמות החומר הבקיע הנדרש לנשק – גם אם ייכתב אחרת בהסכם החדש – והידע שם כדי להישאר. להאשים בכך את ההתנהלות הישראלית או את יציאת ארצות הברית מההסכם זו היתממות.

כפי שהזהיר בזמנו ראש הממשלה לשעבר נתניהו בנאומו וכפי שהצהיר לאחרונה מזכיר המדינה האמריקני טום בלינקן, איראן נמצאת שבועות או חודשים אחדים מפריצה שתאפשר השגת די אורניום מועשר לנשק. חזרה להסכם המקורי תאפשר לאיראן להתקין בתוך זמן קצר תשתיות העשרה מתקדמות במתקנים חשאיים ולצבור את כמות האורניום המועשר הנדרשת לפצצה או לכמה פצצות בלי שהמודיעין המערבי אפילו ידע על כך. אין דרך לחזור להסכם המקורי. כפי שמסתמן מסבבי המשא ומתן בווינה, זו פשוט משימה בלתי אפשרית.

אין משמעות לפיקוח

ההחלטה לסגור את חקירת הממדים הצבאיים (PMD) כחלק מהסכם הגרעין התבררה כטעות גדולה. היום ברור מדוע האיראנים עמדו על הרגליים האחוריות והתעקשו לכלול זאת בהסכם 2015. מובן גם מדוע במשא ומתן על הסכם חדש הם מתעקשים שההחלטה הזו לא תיפתח לדיון ושייסגרו כל החקירות על הממצאים החדשים של סבא"א או שתובטח מראש תוצאתם הסופית.

הממצאים מראים כי האיראנים קרובים לנשק הרבה מכפי שהוערך בעבר. לא מפתיע שסבא"א לא גילתה את ההתקדמות בנושא (אף שהיא נדרשת לכך על פי פרק T בהסכם). היא פשוט אינה מסוגלת, לפי המבנה והיכולות שבידיה. חזרה להסכם בלי לשנות עובדה זו היא בעייתית ובלתי אפשרית. אחד מעיקרי ההסכם ב-2015 היה הכנסת איראן למשטר פיקוח חסר תקדים. הבדיקות הקפדניות של סבא"א היו אמורות להיות הכלי היעיל ביותר בהסכם. גם אם נתעלם מהפגמים במימוש הפיקוח, ההתנהלות של סבא"א בהנחיית ארצות הברית וגניזת טיוטת כל הדו"חות על ההפרות מלמדת שפשוט אין שום משמעות לפיקוח.

כדי שלא לפגוע באפשרות להחזיר את איראן להסכם הפעילה ארצות הברית מכבש לחצים על מנכ"ל סבא"א רפאל גרוסי ושלחה אותו לטהראן פעם אחר פעם, ולחץ זה הוביל לאי-פרסום מלא של הדו"חות ולערעור מעמדה המקצועי של הסוכנות.

חשוב להדגיש, לא מדובר רק בהפרות של הסכם הגרעין אלא בעיקר בהפרות של אמנת ה-NPT. המשך בדרך הזו זו עלול להוביל לתחילת הסוף של הסוכנות כגוף בלתי תלוי.

7+

הסכם 2015 נכשל, כפי שחזינו וכפי שהתרענו, אבל לא בגלל ההתנהלות הישראלית או האמריקנית אלא מאחר שהוא מראש לא היה מסוגל להשיג את מה שתוכנן, וברור שהוא לא יכול לעשות זאת כעת. המלצה על חזרה מהירה להסכם והבטחה לשדרוגו בעתיד, להסכם חזק, רחב וארוך יותר, היא הטעיה מכוונת. לאיראן לא יהיה שום תמריץ לחזור למשא ומתן לאחר חזרה להסכם הפגום.

הדוקטרינה האיראנית

הדוקטרינה האיראנית בנויה על ארבע רגליים:

• לארצות הברית יש יכולות לתקוף את מתקני הגרעין, אבל ביידן חלש, הוא אינו רוצה לתקוף ולא יעשה זאת, לא משנה מה תעשה איראן.
• ישראל מבינה שארצות הברית חלשה, והיא לא תתקוף לבד, כי אין לה יכולות (לצערי יש בישראל גורמים לא אחראיים שמחזקים את ההרגשה האיראנית בלי להכיר את המציאות).
• איראן חשה שכלכלתה יכולה לעמוד בלחצים ברמה הנוכחית למשך זמן רב.
• ההנהגה באיראן אינה חשה שיש איום אמין על המשטר, על חייהם, על חיי בני משפחותיהם ועל רכושם האישי.

כל עוד לא ייגדעו ארבע הרגליים העומדות בבסיס הדוקטרינה וההתנהגות האיראנית, ירשו לעצמם האיראנים להגיע לשולחן המשא ומתן בדרישות מקסימליסטיות ואבסורדיות ולפעול כרצונם בטהראן, בסוריה ובמפרץ.

הסכם מינוס מינוס

בירושלים מבינים שההסכם המתגבש גרוע בהרבה מההסכם המקורי. בעצם מדובר בהסכם 'JCPOA מינוס מינוס'. טהראן התקדמה מאוד בתוכניתה מ-2015, ואנחנו יודעים היום הרבה דברים שלא ידענו אז על התקדמותה. למרות הכול וושינגטון מוכנה להקל בסנקציות הרבה מעבר למה שהסכימה ב-2015. ארצות הברית מסכימה להסיר סנקציות מאלפי גופים וישויות, כולל הבנקים האיראניים, חמינאי ומקורביו. נכון לכתיבת שורות אלו, הדיון עדיין מתמקד בשאלה כיצד אפשר לעמוד בדרישה האיראנית להוצאת משמרות המהפכה, כולל כוחות אל-קודס הטרוריסטיים, מרשימת ארגוני הטרור.

ההסכם המקורי מ-2015 היה פגום באופן קטלני והעניק נתיב בטוח לנשק גרעיני מרגע שישקעו כל המגבלות ב-2030 (sunset), ההסכם החדש גרוע בהרבה. החזרה להסכם המקורי או לכל הסכם המבוסס עליו היא בלתי אפשרית. איראן כבר מעשירה ל-60%, צוברת מאגרי חומר, מייצרת ובוחנת צנטריפוגות מתקדמות וחוסמת גישה לסבא"א לאתרים הפעילים ולאתרים שהיו בהם פעילויות גרעיניות והתגלו הפרות. טהראן מתעקשת לשמור את הצנטריפוגות המתקדמות שייצרה בניגוד להסכם. במקרה הטוב היא מסכימה לאחסנן בטהראן. ב-2027 יפוגו מגבלות לייצור ולהתקנה של צנטריפוגות בהיקף תעשייתי, כולל המתקדמות, וב-2031 יפוגו גם המגבלות על רמות ההעשרה, כולל לרמה הנדרשת לנשק, ועל כל מאגרי החומר. תותר העשרה בפורדו ובניית מפעלי העשרה חדשים, יוסר האיסור על עיבוד פלוטוניום, ויורשו בניית כורי מים כבדים ואגירתם. איראן תהיה במצב שהיא תוכל לבנות עשרות פצצות.

לנוכח המציאות הזו היה צפוי שכל הסכם יכלול עצירה מוחלטת של כל שלושת מרכיבי התוכנית: חומרים בקיעים, פיתוח מערכת הנשק ואמצעי השיגור, אך לא כך הדבר.

מה אמור להיות בהסכם

חומרים בקיעים והטכנולוגיה לייצורם צריכים להיות אסורים לחלוטין ומנוטרים על ידי סבא"א. אסור שנושא זה יהיה פתוח למשא ומתן. מרגע חתימת ההסכם המתהווה יימצאו האיראנים דה פקטו ובאופן לגיטימי שלושה עד חמישה חודשים מחומר בקיע ברמה הנדרשת לפצצה ראשונה.

מנגד חשוב להדגיש שהאובססיה לטיפול בזמן הפריצה חייבת להיפסק. זה מושג מיושן, מכיוון שאיראן לא 'תפרוץ' לנשק אלא 'תתגנב' לשם באמצעות הצנטריפוגות המתקדמות שמעשירות במהירויות גבוהות בהרבה, ולכן נדרשות פחות צנטריפוגות, מה שיאפשר להסתיר את הפעילות במתקנים חשאיים תת-קרקעיים.

כל עסקה חייבת לגרום למשטר להתוודות על פעילויותיו הקודמות, לפתוח את תיק הנשק שנסגר ב-2015 (PMD) ולענות על כל השאלות שעולות מהממצאים החדשים. אי אפשר לסכם עסקה ללא הודאה בהפרות והצהרה מלאה על העבר.

הטיפול באמצעי השיגור, בעיקר טילים בליסטיים המסוגלים לשאת ראשי נפץ גרעיניים, שבעתיד יאיימו גם על כל עיר בארצות הברית ובאירופה, דורש יותר מהחלטות או"ם, הכפופות לפרשנות ולביטול. האמברגו שנחלש ב-2015 יפוג ב-2023. כל עסקה חייבת לעצור פיתוח טילים אלו, אף שאיראן טוענת שהם אינם נתונים למשא ומתן.

7+

פרק חמישי: הסכם הכניעה הנוכחי

הדרישה הרוסית

המפגש האחרון בסבב השיחות הנוכחי, שנערך לפני שבועות מספר, הפתיע כבר במהלך הפתיחה שלו. אף שהמוביל מהאיחוד האירופי, אנריקה מורה, הכריז לפני הפגישות שלא מדובר עוד במשא ומתן אלא רק בצורך להגיע להכרעות פוליטיות, על פי המידע שדלף מווינה הגיעו הצדדים למפגש האחרון בסבב כשלכל צד דרישות חדשות ודרישות ישנות.

האיראנים הציגו כמה דרישות חדשות, ובראשן הדרישה לפתוח את רשימת הישויות שיוסרו מרשימת הסנקציות ולכלול בה את משמרות המהפכה וגופי הטרור שלהן. נוסף על כך הם דרשו לנסח במדויק את הערבויות ואת הפיצוי שיקבלו במקרה של יציאה נוספת של ארצות הברית מההסכם ולהבטיח מראש את תוצאת הסיום של חקירת התיקים הפתוחים על ידי סבא"א, הצפויה ביוני.

כדי להראות שהם אינם נכנעים לכל התכתיבים האיראניים העלו האמריקאים דרישה חדשה לקבלת התחייבות איראנית לריסון התוקפנות במפרץ הפרסי, בדגש על פעילות הכוחות הכפופים למשמרות המהפכה, ופתיחת ערוץ קשר ישיר בין איראן לארצות הברית. אך הדרישה שגרמה כנראה לשבירת הכלים ולהפסקת המשא ומתן באה דווקא מרוסיה, שדרשה בתוקף להחריג את הסנקציות הכלכליות שהוטלו עליהם בגלל הפלישה לאוקראינה מהסחר עם השוק האיראני, שצפוי להיפתח בהיקף גדול בעקבות חתימת ההסכם. עם זאת בזמן כתיבת שורות אלו נראה כי עומדים למצוא פתרון שיאפשר את קבלת הדרישה הרוסית, ומה שנשאר הוא רק למצוא דרך לרבע את המעגל כדי שארצות הברית תוכל להצהיר שמשמרות המהפכה, על כל חלקיהן, אינן גוף טרור.

בלי מוטיבציה ומנגנוני לחץ

ההסכם עצמו גובש בהובלת רוסיה וסין, בתמיכה מלאה של הצוות האמריקאי בהובלת רוברט מאלי, בניכוי חלק מחברי הצוות המובילים שלו, שהתפטרו לנוכח התנהגותו הנרפית. זהו הסכם גרוע ומסוכן מאוד, שיאפשר לאיראן הגעה בטוחה לפצצה בשנים הקרובות, ולכן יוביל למרוץ חימוש גרעיני נרחב במזרח התיכון. אין בהסכם כלים ומנופים שיאלצו את האיראנים לנהל משא ומתן נוסף ולהגיע להסכם "ארוך וחזק יותר", כפי שהבטיח ביידן בכניסה למשא ומתן. לכל מי שמבין ברור שלאחר חתימת הסכם כזה לא יהיו לאיראנים שום מוטיבציות להיכנס למשא ומתן חדש.

המעצמות תאבדנה כמעט מייד (ב-2025) את היכולת המעשית להפעיל את מנגנון ה- snapback, שעל פי ההסכם המקורי לפחות אפשר (בדרך מסורבלת מאוד שלא הופעלה מעולם, כמובן) להפעיל מחדש את כל הסנקציות, כך שלא נותר להם מנגנון לחץ על האיראנים.

עתיד הטיפול בחקירות הפתוחות של סבא"א הסתיים בתבוסה מבישה לאחר ביקורו האחרון של מנכ"ל סבא"א גרוסי בטהראן. הצדדים מציגים את ההסכמות כהישג, מכיוון שבשונה מההחלטה על סגירת הטיפול ב-PMD (חקירת הממדים הצבאיים של תוכנית הגרעין) בהסכם 2015, הפעם החתימה על ההסכם אינה סוגרת את כל החקירות.

אלא שסבא"א סגרה את תיק החקירה על השימוש האסור באורניום המתכתי והשאירה בשלושה תיקים שאלות פתוחות שאיראן צריכה לענות עליהן עד לכינוס הוועד המנהל של סבא"א ביוני. האם למישהו יש ספק שלאחר חתימה על הסכם חדש איש לא יעז לתבוע מהאיראנים תשובות אמיתיות ולאיים על ההסכם שרק נחתם? אפילו ללא הסכם לא נראה שביוני יקרה משהו. מעמד סבא"א, שאמורה לפקח על ההסכם, נפגע ללא תקנה, ואולי רק פיצוץ ההסכם יאפשר לתקן את הנזק.

חוסר כוונה לאכוף

בעיה קשה בהסכם המתגבש היא שהוא אינו מטפל כנדרש בפיקוח על הפעילויות הקשורות בפיתוח מערכת הנשק. אומנם פיתוח מערכת הנשק קשה להגדרה ולפיקוח, אך הידע לגביו התבהר מאז 2015 בזכות הארכיון האטומי, שהציג את השאיפות האמיתיות של איראן ואת סטטוס התוכנית.

החלק היחיד שכן עוסק בפיתוח מערכת הנשק הוא פרק T (Section T), שנכלל גם בהסכם המקורי רק בשל הלחץ הישראלי להכליל אותו. אלא שגם כאן נראה שההסכם החשאי מ-2015 בין הרוסים, האיראנים והאמריקנים על חוסר הכוונה לאכוף פרק זה נשאר בתוקף. אפשר להניח שגם בטיוטת ההסכם החדש שגובש נכללים מסמכים חשאיים והסכמי צד בנושא זה ובנושאים נוספים.

נוסף על כך ההסכם כולל הסרה כמעט מיידית של מרבית הסנקציות, כולל סנקציות שהוטלו על ארגונים, ישויות ופרטים ללא קשר לגרעין. זה קורה בשעה שהחות'ים הנאמנים לאיראן תוקפים מתקני נפט בריאד ומאיימים להסלים את פעילותם. האיראנים עצמם משגרים טילים בליסטיים מדויקים לעבר מטרות אמריקניות בעיראק וטוענים שאלו מטרות ישראליות. אין פרס גדול מכך לטרור השיעי.

פרק שישי: המסע להחלשת איראן

שעת כושר אמריקנית

אם ייחתם הסכם וגם אם לא, חשוב לחשוף כבר עתה את כל פרטיו הבעייתיים כפי שהוצגו לעיל וליצור את ההתנגדויות בבתי המחוקקים האמריקאיים, במיוחד לקראת בחירות האמצע. עוד לפני הפסקת השיחות פרסמו מאתיים חברי קונגרס רפובליקנים מכתב חריף שממנו עולה שב-2024, לאחר הבחירות הבאות בארצות הברית, לא יכבד הממשל הרפובליקני את ההסכם, ויחזיר את כל הסנקציות שיבוטלו. ארבעים ותשעה מתוך חמישים חברי הסנאט הרפובליקנים פרסמו החלטה המזהירה שלא יכבדו את ההסכם, ויבטלו אותו מייד עם החלפת השלטון בארצות הברית, אם זו תקרה.

לאחר ההפסקה בשיחות והרעיונות ההזויים להוציא את משמרות המהפכה ויחידות הטרור שלו מרשימת ארגוני הטרור, נוצרה שעת כושר להפוך את ההתנגדות האמריקנית לבי-פרטיזנית ולצרף אליה חלק מהדמוקרטים כדי להעביר מסר שחזרה לעסקים עם איראן היא מסוכנת מאוד. זו הייתה גם הסיבה העיקרית לדרישה האיראנית לכלול בהסכם נספח הבנות שיקבע כי הם שיגדירו אם ארצות הברית יצאה מההסכם בעתיד, ויבטיח להם פיצוי בדמות חזרה לגיטימית להעשרה ל-60% והרשאה להתקין אלפי צנטריפוגות מתקדמות מסוג IR6.

7+

ראש התמנון

ישראל צריכה להמשיך ולהגביר את המהלכים להחלשת איראן בכל הדרכים: כלכלית, מדינית, צבאית, פוליטית, שימוש בכלי סייבר, כלים קינטיים, כלים משפטיים ועוד. ישראל חייבת להיערך בכל הממדים הללו ולהשקיע בהם תקציבים מתאימים, כפי שכבר התחילה לעשות.

מנהיגי איראן חייבים להבין שהסתיים העידן שבו ראש התמנון נשאר חסין בזמן שהוא שולח את זרועותיו דרך שליחיו במזרח התיכון ובמפרץ לתקוף ולערער את היציבות האזורית. שינוי זה פורסם לראשונה בתפיסת הביטחון המעודכנת שכתב ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו ב-2018, וחזר לאחרונה פעמים מספר בתפיסה שהציג ראש הממשלה נפתלי בנט.

המסע להחלשת איראן צריך להתבצע באחריות המוסד, צה"ל והשב"כ עם משרד החוץ ובסנכרון מלא עם הדרג המדיני באמצעות המל"ל. חיוני לבנות מנגנון יעיל ואמין להעברת המסרים על הסכנות מאיראן גרעינית לדעת הקהל העולמית, בעיקר בארצות הברית, מתוך הדגשת האיום הישיר והגרעיני הצפוי לכל עיר בארצות הברית לאחר שתשלים איראן ניסויים בטילים בליסטיים בין-יבשתיים (ICBM's). אם לא ייחתם הסכם, ייתכן שיהיה אפשר לעשות כל זאת, לפחות חלקית, בשותפות עם הממשל האמריקני ואולי עם חלק ממדינות אירופה.

באותה נשימה צריך לנהל מסע להחלשת איראן גם בעולם הקונבנציונלי על ידי חשיפת מעורבותה בעידוד, במימון ובביצוע בפועל של מרבית פעילויות הטרור בעולם וחימושם של ארגוני הטרור בנשק שובר שוויון, בדגש על נשק מדויק (PGM's).

הסכם כניעה מביש ומסוכן

בספר שיצא לאחרונה בעברית ביוזמתו של ד"ר יונתן שנזר, הסגן הבכיר למחקר ב-FDD, ובשיתוף פעולה מלא איתי, ושמו 'העימות בעזה 2021', בהוצאת ידיעות ספרים והFDD-, אנחנו מסבירים ומוכיחים את המעורבות, התמיכה וההובלה של האיראנים בבניית חמאס בעזה מבחינה כלכלית, צבאית ודוקטרינרית, לצד בן הברית הבכיר של האיראנים באזור, חיזבאללה. האיראנים הם 'אם כל חטאת', ואסור להניח להם להטעות את העולם על ידי חתימת הסכם כניעה שיאפשר להם חזרה לסטטוס של מדינה שאפשר לשמור איתה על עסקים כרגיל.

7+

במקום להפעיל על איראן לחץ כלכלי מרבי משולב באיום צבאי אמין עמדה ארצות הברית לחתום בווינה על הסכם כניעה מביש ומסוכן. נכון לשעת כתיבת שורות אלו, ובלי שתכננה זאת, נוצרה לארצות הברית הזדמנות בלתי חוזרת, בחסות ההפסקה בשיחות, לבנות תוכנית משותפת עם ישראל שתאלץ את איראן לנוע להסכם "רחב, ארוך וחזק יותר", הסכם שבאמת יחסום תמידית את דרכה לנשק גרעיני. ייתכן שזו אשליה וההסכם ייחתם בקרוב, אבל את המאמץ והתקווה לשינוי אסור לאבד.

תא"ל (מיל') פרופ' יעקב נגל, עמית בכיר ב-FDD ופרופ' אורח בפקולטה לאווירונאוטיקה וחלל בטכניון. כיהן כיועץ לביטחון לאומי של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו וכראש המל"ל בפועל