איתי לוקץ' הוא ראפר ישראלי מוכר ואהוב. הוא פרץ לראשונה לתודעה בזכות סרטונים שפירסם ביוטיוב שם נחשפה דמותו הייחודית והמסקרנת. אמש, חשף לוקץ' בפוסט מדם ליבו את השמנופוביה שחווה, וחשף כי אלו שהכי פגעו בו, "הסוג הגרוע מכל" כפי שמכנה אותם לוקץ', אלו החברים סביבו ש"דאגו לו" ונהגו להעיר לו על הרגלי התזונה שלו.
כך כתב לוקץ': "הכי גרוע זה הדואגים. הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות, לאורך השנים חוויתי שמנופוביה מכל סוג קיים. המצחקקים, המזלזלים, המטיפים ועוד הרבה סוגים, אבל הסוג הגרוע מכל זה ״הדואגים״.
אנשים שחושבים שבגלל שהם ״דואגים״ לך מותר להם להעיר לך על מה שאתה אוכל, להיות מאוכזבים ממך ולהתערב בשיגרת היום יום שלך בגלל ״הדאגה״ שלהם. העברתי שנים ארוכות בחיים עם חברים שבאמת אהבו אותי ובגלל שהם אהבו אותי הם הרשו לעצמם להתערב בתזונה שלי, להעיר לי והכי גרוע להיות מאוכזבים ממני בגלל ששברתי דיאטה כזו או אחרת.
אני החלטתי לפני הרבה שנים להגיד שלום ולא להתראות לחברים ש״דואגים״ לי ולכן מרשים לעצמם להתערב לי בחיים. אני אחדש לכל ״הדואגים״ משהו, אתם לא מספרים לי משהו שלא ידעתי, אתם לא עוזרים לי אתם מזיקים לי ואתם בעיקר עוזרים לעצמכם. אני חרטתי על דגלי להלחם בשמנופוביה.
זה אומר שאני חוסם אנשים על הערות שמנופוביות, זה אומר שאני עוסק בהסברה, זה אומר שאני נלחם בגזרה הציבורית, זה אומר שאני נותן כתף לכל נער/ה שפונים אליי בפרטי וסובלים מזה, זה אומר שאני מהווה דוגמא רק בעצם היותי איש מפורסם ואהוב שאפשר לא לעמוד באידיאל היופי הבלתי אפשרי ועדיין להצליח וזה אומר שאצלי בבית זה דגל אדום.
שנים הייתי מוקף באנשים שפגעו בי מתוך ״דאגה״ ולפני שנים החלטתי, לא עוד.
לאנשים בחיים שלי יש שתי אופציות. 1. לשמור את הדאגה שלהם לעצמם ולהשאר בחיים שלי. 2. לא להיות חלק מהחיים שלי. אני ואף אחד אחר לא חייבים לתת הסברים לקווים האדומים שלנו, כבני אדם זכותינו להחליט מה נעים לנו, מה לא נעים לנו ואיזה שיח אנחנו מאפשרים בחיים שלנו.
שנים נתתי לסובבים אותי לשבור אותי נפשית מתוך ״דאגה״ וכשאדם בורח מהגיהנום, הוא כבר לא יחזור לשם. היום אני בוגר יותר, למוד קרבות ומלא צלקות שמזכירות לי לאן אף פעם לא לחזור, לכן יש לי אפס הכלה ואפס סובלנות לשמנופוביה מכל צורותיה, אבל את האלרגיה הכי כבדה פיתחתי ״לדאגה״.
תעשו לי טובה, אם אתם דואגים לי, או לכל אחד/ת אחר/ת בחיים שלכם, תשמרו את זה לעצמכם או תעשו סיבוב פרסה לכביש מהיר הרחק מהכיוון של האנשים שאתם ״דואגים״ להם. דאגה אמיתית לא מתבטאת בהערה ובטח לא מתבטאת בלגרום לאדם אחר להרגיש רע, אלא בהכלה ובקבלה מלאה, בכל משקל ובכל מצב, לכן הגרשיים. תהיו טובים בחייאת".
