"והגדת לבנך" היא המצווה שסביבה סובב חג הפסח, וזו ההזדמנות שלנו לזכור שהעבר לא נשאר בעבר. הוא מתערבב עם ההווה, בכל מסוק ישבו פעם אנשים שהמלחמות שלהם שינו את הטיסה, שינו את הפקודות, שינו את היכולות עליהן אנו מדברים היום. לכבוד החג הבאנו לכם את סיפורו של רנ"ג (במיל') א'.
"עשיתי את העבודה שאני מכיר"
את הצל"ש הראשון שלו קיבל רנ"ג (במיל') א' על פעילות שגם בזמן שהשתתף בה לא הבין היכן הוא נמצא ומה הוא עושה. בשנת 1977 הוא היה טכנאי צעיר שחלם להיות מכונאי מוטס, כאשר הטיסו אותו ללב לבנון לתקן מסוק שהתקלקל על מנת שיוכל להמשיך במשימתו החשאית. מדוע היה עליהם לתקן את המסוק הזה, ואי אפשר היה להטיס את הכוחות במסוק אחר? אז הוא לא ידע את התשובה, ויותר מכך – הוא כלל לא ידע שהוא בשטח לבנון. בסך הכל הורידו אותו בשטח ונתנו לו לתקן מסוק. "עבדנו על המסוק מוקפים במשאיות של החיל הירוק שמגנות עלינו. החלפנו כמעט את כל החלקים שלו במשך לילה שלם ובחמש לפנות בוקר הוא תוקן ויצא למשימתו", הוא מספר. "לא הייתי לחוץ כי פשוט עשיתי את העבודה שלי שאני מכיר".
הפעילות הזו בלבנון גם היתה התפנית בשירותו של רנ"ג (במיל') א', כי אחרי שבתחילת השירות פרש בכעס באמצע שטיפת מסוק, החליט מפקדו דאז: מכונאי מוטס אתה לא תהיה. בעקבות זאת העבירו אותו בסיס והוא ירד מדרג א' לדרג ב' והתמקצע בפירוק מסוק לגורמים. לכן, כשנדרש בדחיפות טכנאי לתיקון המסוק בלבנון בחרו בו. המקצועיות, המסירות וקור הרוח בהם פעל, מחליף במשך לילה שלם את כל חלקי המסוק והופך אותו מכלי שבור לכזה שמבצע את משימתו היטב ומציל חיי אדם, הובילו אותו לקבלת צל"ש, שלאחריו הדרך להפוך למכונאי מוטס היתה מתבקשת.
צל"ש ומעצר
את הצל"ש השני שלו קיבל רנ"ג (במיל') א' כשהיה מתלמד לתפקיד המכונאי המוטס. "היה מסוק שנפל ואנשים טבעו בים מתחתינו", הוא מספר. "הגענו עם המסוק שלנו והמכונאי המוטס שהיה המדריך שלי אמר לי לא לקפוץ אליהם. אני סירבתי פקודה וקפצתי למים. הצלחנו להוציא אותם, וכשחזרתי לבסיס הכניסו אותי ואת הטייס למעצר על כך שסירבנו פקודה ועצרנו בשביל לחלץ אותם. לאחר שיצאתי מהמעצר, גם קיבלתי צל"ש על האירוע הזה". ביחס לתעוזה שבמעשים שלו הוא צוחק, "כנראה הייתי קצת משוגע בזמנו. הייתי צעיר, קופץ לים, לא מפחד".
רנ"ג (במיל') א' בקשר עם רבים מהאנשים אותם הציל לאורך השנים, אך יש אדם אחד שנשאר בחייו לנצח. כשהוא היה מכונאי מוטס צעיר הזניקו אותו לחלץ מישהי שנפלה לבור במהלך טיול. "היא הייתה מושבניקית שטיילה עם בית-הספר שלה. כשהגענו הורדתי את הכבל מהמסוק ולא ראיתי כלום. אמרו לי להוריד עוד ועוד, עד שהוא הגיע לתחתית הבור, שם היתה מישהי עם רגליים שבורות. אני זוכר אותה בקושי, פצועה מאוד", הוא מספר. "יום אחד הגיעה אליי בבסיס חצרים חיילת ואמרה לי: אני זוכרת אותך במעורפל". זו הייתה הנערה אותה הוא חילץ. הם הפכו לזוג ובהמשך התחתנו, וכשהוא הגיע לביתה, הוריה הראו לו תמונות של החילוץ שצילם עובר אורח, בהן רואים אותו ואותה, עוד לפני שידע שהחילוץ השגרתי הזה ישנה לו את החיים.
היום רנ"ג (במיל') א' משמש סייע בגן הילדים של אשתו. הוא מספר שיום אחד הגיע להדרכה בסימולטור, כשמאחוריו מגיעה מישהי ודורשת: נחש מי אני! מתברר שהמדריכה שעתידה להעביר לו את האימון היתה ילדה בגן של אשתו, והיא זכרה אותו עוד מאותם ימים. "החיים טובים, את לא חושבת?" הוא צוחק. "אני שמח, אני בגן עם הילדים. פעם הייתי מטייל עם המסוק ועכשיו אני מטייל קרקעית". רנ"ג (במיל') א' הפסיק לטוס בגיל 60, לאחר 40 שנות טיסה. "אמא שלי ז"ל לא ידעה עד יום מותה על הפעילויות שעשיתי, הסיפורים רבים ולרבים מהם השתיקה יפה".
הכתבה נרשמה על ידי אסיף טור-פז מערכת אתר צה"ל חיל האוויר
