לפני 8 חודשים, בעקבות פגישת גנץ עם אבו מאזן, ניתנה הנחיה סודית של הדרג המדיני לצה"ל, להימנע מכניסות לג'נין. עד אז, צה"ל נקט בכל הערים "הפלסטיניות" מדיניות יעילה שנקראת "כיסוח דשא", כלומר נכנסים לעיתים קרובות, מבצעים מעצרים עפ"י מידע מודיעיני, ובכך מונעים גם פיגועים וגם צמיחה והתארגנות של תאי-טרור. רחוק מלהיות אידיאלי, אבל בהחלט מועיל. מאוגוסט האחרון, זה כאמור הופסק, כמחווה לעבאס, מחמוד עבאס המכונה אבו מאזן. אנחנו גילינו את הצעד החמור הזה רק כשהוא התפוצץ ברחובות הערים שלנו.
בירושלים זה אחרת. בירושלים ניתן לראות מיד את נזקי הכניעה והויתורים של הממשלה לעבאס אחר – מנסור עבאס. זה שעומד בראש הזרוע הפוליטית של התנועה האיסלאמית, תנועה שמתכחשת ומתנגדת לקשר של העם היהודי לירושלים ולהר הבית, וש"לא יכולה לעמוד מנגד" כשהקשר הזה מתגלה במציאות. פתאום מסתבר, ששותפות קואליציונית עם התנועה האיסלאמית מחייבת ויתורים במקום הקדוש והיקר ביותר לעם היהודי, במקום אליו חלמנו והתפללנו להגיע לאורך כל הדורות. וכאן, בירושלים, הויתורים לא יכולים להתבצע בשו-שו, במסתרים. כאן הכל גלוי. גלוי וכואב.
אתמול שמענו וראינו את הנזקים האלה דרך התקשורת: השחרור ההמוני של כמעט כל עצורי הר הבית (קרוב ל 500 מתפרעים, שרובם שוחררו נ"י המשטרה בהנחיה מלמעלה), ובעקבותיו, אחרי שהפורעים וחבריהם ראו כי-טוב: ההתקפות האלימות על יהודים בדרכם לכותל: אלה שנסעו באוטובוסים, ואלה שצעדו עטופי עטופי טליתות בסמטאות העיר העתיקה.
לכן החלטנו אתמול (חברי הכנסת של הציונות הדתית) לבוא לחזק. לחזק את המתפללים, לחזק את הדרישה לבטחון, למשילות, לריבונות בירושלים עיר הבירה שלנו. ליסוע באוטובוסים הציבוריים בהלוך, לצעוד בסמטאות לשער שכם בחזור, ובתווך להתפלל עם המוני עם ישראל ולהתברך בברכת-הכהנים.
הבוקר, כשהגענו לתפילה בכותל (ה-תפילה עם ברכת הכהנים ההמונית, אליה נוהרים בדר"כ עשרות אלפים) , גילינו בכאב את האוטובוסים הריקים, את מחיצות-ההפרדה שנותרו מיותמות, את הרחובות הכמעט-ריקים. ככה זה כשיהודים, שאוהבים כ"כ את ירושלים, מרגישים שהממשלה מוותרת על חשבון הבטחון שלהם.
העדכון מהר הבית גם הוא הצביע על ויתורים: יהודים הוכנסו בקבוצות קטנות של 40 (במקום 100+), לסיור קצרצר של 20 דקות בלבד (במקום שעה+), שכלל צעקות-בוז של הערבים וצעקות-זירוז של המשטרה. בזיון לאומי.
האם הויתורים האלה יספיקו לרע"מ כדי להישאר בקואליציה? לי נראה שלא. אמנם ניכר שמנסור עבאס עצמו מעדיף "לעשות ניר אורבך", כלומר להציג פייק-אולטימטום ותו לא, אבל קשה להאמין שזה ירצה את הציבור שלו. מנגד, ניכר שבנט-לפיד מוכנים ז"לעשות ג'נין" גם בירושלים, כלומר לוותר לעבאס על חשבון הבטחון שלנו.
אמנם לרע"מ זה כנראה לא יספיק, אבל להידרדרות הבטחון הלאומי, וגם לבזיון הלאומי זה מספיק בהחלט. בסופו של דבר ממשלת בנט-לפיד גם תאכל את הדגים המסריחים וגם תגורש מהעיר. הבעיה היא שכולנו, כל עם ישראל, אוכלים ומגורשים יחד אתה…
מי שבאמת צריך להיות מגורש זו רע"מ: לפני 7 שנים הוצא הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית אל מחוץ לחוק, בדיוק בגלל מה שרע"מ עושה כעת: בגלל הסתה נגד ישראל תוך שימוש שקרי בהר הבית. עכשיו הולך ומתברר שאין הבדל אמיתי בין 2 הפלגים: גם הפלג של מנסור עבאס שותף מלא בליבוי היצרים סביב הר הבית, וגם הוא צריך לצאת, לא רק מהקואליציה, אלא בכלל לצאת אל מחוץ לחוק.
אני קוראת מכאן לכל עם ישראל שירושלים חשובה לו:
עלו לירושלים!
אל תתנו לטרור לנצח!
בואו להתפלל, בואו לחגוג, בואו לשמוח!
בואו להגשים את חזון כל הדורות בעיר-הנצח שלנו!
אורית סטרוק היא חברת הכנסת מטעם רשימת הציונות הדתית
