פרסומאים בימינו נדרשים להיות יצירתיים מאוד. אם זה להמציא שיר קליט, או שורת מחץ שתגרום לצופים להשתכנע מיד במסר המועבר, וכמובן להיות מקוריים בעולם בו פרסומות קופצות בכל פינה. אך בשנת 1964 יצא קמפיין שניסה לשכנע את הציבור הישראלי לוותר על אחד מתחביביו הגדולים- קטיפת פרחי בר. ותאמינו הוא לא, הוא עבד מעולה. בואו נלמד קצת על החוק.
נוהג קטיפת הפרחים, אשר השתרש בקרב האוכלוסייה היהודית, בעיקר בתקופת האביב, הביא כמה מפרחי הבר היפים והייחודיים של הארץ אל סף כליה! המצב היה כל כך חמור שכבר ב-1956 המליצו אנשי החברה להגנת הטבע, שזה עתה נוסדה, להכריז על עשרות מינים של פרחים כ״מוגנים״ ואסורים בקטיפה, ועל מינים נוספים כ"שמורים", מהם ניתן לקטוף עד 10 פרטים.
8 שנים לאחר מכן, ביולי 1964 הגיש חבר הכנסת יזהר סמילַנסקי הצעת חוק להגנת פרחי הבר וסוף השנה נחקק חוק ערכי הטבע המוגנים, שנועד להציל את פרחי הבר.
עם כל הכבוד לחוק החשוב שנחקק, רבים מחברי הכנסת התנגדו לו ואמרו שזו גזירה ציבורית קיצונית מדי, שהחברה הישראלית בהחלט לא תעמוד בה. הרי אי אפשר לשכנע אנשים כה רבים לשנות ממנהגם כל כך מהר, ובהחלט שלא ניתן לפקח על כמויות קטיפה כאלו מקרוב.
אבל את אנשי החברה להגנת הטבע זה לא הבהיל והם חברו לרשות שמורות הטבע למבצע משולב שכלל את אכיפת החוק מצד אחד ומצד שני הסברה ושכנוע. והציבור הישראלי, באופן מפתיע, בהחלט שיתף פעולה.
הקמפיין הפרסומי נעשה באמצעות מערכת הסברה שמצאה את ביטויה בכל דרכי התקשורת (חוברות, כרזות, עיתונים ורדיו. אבל בראש ובראשונה, עמדו קבוצת אנשים שבזכותם החוק הונחל גם לנו, לדורות הבאים והם המורים והגננות.
אחד ממייסדי החברה להגנת הטבע, עזריה אלון, סיפר:
"בראש הצבא עמדו המורים והגננות, שקלטו את המסר, העבירו אותו לילדים ודרכם אל ההורים. היו אלה אותם מורים וגננות אשר רק לפני זמן קצר היו יוצאים עם חניכיהם אל השדות ומעודדים אותם לקטוף… היה כאן שילוב של הסברה וחוק, אבל החוק הופעל רק מעט מאוד ובמקרים קיצוניים".
ההגנה על מינים אלה, הפעילות החינוכית והאווירה הציבורית האוהדת, נשאו פרי ועזרו לחזק את צמחי-בר שהיו כל כך קרובים להכחדה, להגביר את המודעות לשמירה ולהגנת הטבע, ואף להעצים את האהבה לפרחים ולצמחים.
מה אתם אומרים, היה עובד גם בימינו? השיבו בתגובות וגם ספרו לנו לאילו עוד משימות ציבוריות חשוב לגייס את הציבור.
