"אני דואב עמוקות עם כל בית ישראל על פטירתו של ענק התורה ומנהיג הרבים, הרב חיים קניבסקי זצ״ל", כך ספד ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו בהודעת אבל חריגה באורכה שפרסם. "עם ישראל איבד תלמיד חכם עצום שהיה חוליה מרכזית בשרשרת מסירת התורה מדור לדור".
גדלותו התורנית ומעמדו הציבורי של הרב (שמריהו יוסף) חיים קַנְיֶבְסְקִי זצ"ל העניקו לו שלל תוארי כבוד, אבל התואר "שר התורה" היה לשם נרדף שלו; תואר שמנסה לתת ביטוי לגאונות הנדירה ולשליטה הפנומנלית שלו בארון הספרים היהודי.
הגאונות הזאת היא רק צד אחד בסיפור חייו. צד אחד שבמבט ראשוני, סותר לגמרי את הצד השני: פשטות. משפחת קניבסקי התגוררה בדירת שני חדרים דלה ועלובה ברחוב רשב"ם בבני ברק. בדירה זו גידל הרב את שמונת ילדיו. "הגאון הגדול", "מרן", "מנהיג ציבור" ששועי עולם ומנהיגים פוליטיים משחרים לפתחו חי בפשטות שאין לה אח ורע.
הוא נולד לפני 94 שנים בעיירה פינסק שבפולין. בשנת תרצ"ד (1934), כחמש שנים לפני שהתחילו הנאצים להחריב את יהדות אירופה, עלה לארץ הילד בן ה-6 עם הוריו, והמשפחה התגוררה בעיר בני ברק. מאז ועד יומו האחרון לא הייתה שעה, אף לא דקה, ולא יהיה מוגזם לומר שאף לא הייתה שנייה פנויה בסדר יומו שלא הוקדשה לדבר החשוב מכול: לימוד תורה.
בלימוד שיטתי, עקבי ויסודי הוא הקפיד לסיים מדי שנה בשנה את התלמוד הבבלי, שנכתב בבבל, את התלמוד הירושלמי, שנכתב בארץ ישראל, את התוספתא, את הרמב"ם, את ספרי ההלכה הטור והשולחן ערוך, את ספר הזוהר של רבי שמעון בר יוחאי וכמובן את התנ"ך. כן, כל זה בשנה אחת, מה שרבים מלומדי התורה אינם מספיקים בחיים שלמים.
בעוד פחות מחודש, בערב פסח, זה היה אמור לקרות שוב: סיום הסדר השנתי של הלימוד של הרב. בני משפחתו של הרב ציינו בהתפעלות שהשנה, בשל היותה שנה מעוברת, הספיק הרב לסיים את התלמוד הבבלי חודש אחד לפני פסח – בשושן פורים – בדיוק ביום שנפטר.
רק דבר אחד היה עוצר את שטף הלימוד: מאות אלפים, חרדים, דתיים, וחילונים מהארץ ומחו"ל, היו מצטופפים על גרם מדרגות ביתו הצנוע ברחוב רשב"ם בבני ברק כדי לזכות ולקבל ממנו ברכה קצרה ומשמעותית. כדי שלא לחולל עיכוב רב נאמרה לפעמים הברכה בשתי מילים, ולפעמים גם הן היו נאמרות בראשי תיבות בלבד: "בו"ה – ברכה והצלחה". כן, הדבר היחיד שיכול לגרום לו לקטוע לרגע קט את לימודו היה יהודי הזקוק לברכתו בעת שמחה או בעת צרה.
