ברצוני להודות לכם בשם עצמי ואני מניח שגם בשם רבים אחרים, על עמידתכם האיתנה על ההתיישבות בכל ארץ ישראל וביש"ע בפרט. ברצוני גם להודות לכם שבאומץ לב הודעתם שאתם תומכים בהפלת הממשלה, אחר שהגעתם למסקנה שממשלה זו רעה להתיישבות. אני מקווה שתתמידו במסקנה זו! אמנם הגעתם לתובנה זו רק אחר כעשרה חודשים, אך מוטב מאוחר מאף פעם לא.
כנראה שחשבתם מתחילה שניתן לחלק בין ענייני היהדות, התורה והאמונה, לענייני ההתיישבות, המשילות והביטחון. את המאבק על יהדותה של המדינה בענייני כשרות, גיור, לימוד תורה, הכנסת חמץ לבתי חולים ועוד – השארתם לרבנים ותומכיהם, ואתם ניסיתם לקדם חיבור חשמל להתיישבות הצעירה, המשך תנופת הבנייה ויצירת ביטחון בכל ארץ ישראל וביש"ע בפרט. נראה שהתבדיתם! המציאות כיום מלמדת שאם אין יהדות גם אין התיישבות. אם אין תורה ואמונה – גם אין בטחון ומשילות.
מדוע? מה הקשר בין הדברים?
ההסבר הינו פשוט בתכלית. פעם הייתה ציונות אינסטינקטיבית מהנשמה – ייבוש ביצות, חומה ומגדל, ועוד ועוד. ערכי החול של הציונות דחפו את האומה מבפנים לפעולות גדולות, גם ללא לימוד, הבנה ותודעה. זה כנראה מיצה את עצמו, כפי שחזה זאת הרב קוק: "כי הרעיון הלאומי כשהוא רק חילוני (מלשון חול) הלא יוכל להתהפך לרועץ לישראל, לנכר את כל אותה האומה (הפרדת הדת מהמדינה).. שאז יוכל להיות כח מהרס במקום כח בונה" (מאמרי הראי"ה לרב קוק, עמוד 197 – "מכתב לפועל המזרחי") – כוח שהורס את האומה והארץ במקום לבנות. "ועינינו הרואות כי מאהבת האומה, הארץ וחבת השפה וכו', עם מאסה של תורה (כשאוהבים את הארץ והעם אך מואסים בתורה), עד שנאת כל אלה ותיעובם – הוא רק מהלך קצר של איזה שנים ואיזה ניסיונות המביאים לידי מורך לב.." (הקדמת 'ראש אמיר' לספר 'עץ הדר'). ללא תורה, אוהבי האומה וארצה יהפכו לשונאיה, כיוון שהם לא יונקים את ערכיה מהקודש והתורה.
מדוע ללא תורה נעקרים ערכי הכלל?
המיקוד של השמאל הינו הפרט, ובמיוחד נוחיותו ורצונו החומרי והאישי. ממילא ערכי הכלל כאומה, ארץ ומדינה לא חשובים מצד עצמם, אלא רק כמשרתים את הפרטים, וודאי שהתורה והאומה האלוקית הינם רק מעמסה ערכית על מי שרוצה להשתחרר מן הכול. מהלך זה משדר עזיבת מהלכים אלוקיים נצחיים, ויתור על עקרונות וויתור על ערכי הלאום והכלל.
האינסטינקט הערבי והבדואי מיד מרים ראש וחושב שזו ההזדמנות להשתלט על הארץ והמדינה, ולהפכה למדינת כל אזרחיה. אנו בתקופת מעבר מתחייה מתוך ערכי חול לתחייה מתוך ערכי קודש. היניקה מן האומה והתורה לא רק נותנת אידיאולוגיה וערכים, אלא מגבירה באדם את הוודאות של צדקת הדרך, וכוח פנימי מהנשמה מאיר את שכלו במחשבות נכונות, דיבורים אמיצים ומעשים החלטיים ונכונים. מכאן ואילך כולנו צריכים לפעול יחד בדיבורים ומעשים למען הכלל, למען היהדות שהיא הנשמה של המדינה, ולמען כל מערכותיה של המדינה – חינוך, תרבות, משפט, משטרה וצבא, וודאי התיישבות בכל חלקי ארץ ישראל – ביש"ע, בנגב ובגליל.
אין יותר באמצע, אנשי מרכז ומפלגות מרכז; זוהי אשליה דמיונית. יש רק את אלו היונקים לגמרי מן התורה את כל ערכיהם, או אלו שעזבו לצערי בינתיים את הכול. גם רבים מהחילונים כיום במדינה שהם ימניים, הם מסורתיים או תומכים במסורת ובדתיים, ורוצים שהמדינה תהיה מדינה יהודית באופי הציבורי שלה.
כדאי שנפיק לקח זה להמשך, נעבוד ונילחם יחד, בעז"ה, על כל הערכים גם יחד.
הרב יעקב דביר הוא חבר בתנועת 'קוראים לדגל'
