בצעירותי לימדתי בגני ילדים, וחלק מהתפקיד כלל גם משחק פרטני עם ילדים בגילאי 3-4. היה מעניין לראות את שלבי ההתפתחות השונים של הילדים. יש גיל מסוים שבו השכל אינו מפותח דיו לעשות פאזל. הילד יושב מול חלקי הפאזל ואינו מבין מה מוטל עליו, ופתאום בגיל מסוים קורה המהפך: הילד מבין את העיקרון, ומכאן ואילך כשהוא יושב מול חלקי הפאזל – הוא מצליח לחבר חלקים שונים בקלות ולבנות את הפאזל.
נראה שהשר מתן כהנא נמצא בשלב שבו הוא לא מצליח לחבר את חלקי הפאזל לתמונה שלמה. כל החלקים פרושים גלויים לפניו והוא לא מצליח לחבר אותם, גם כשמראים לו בבירור את התמונה. חברת הכנסת עידית סילמן פרשה מהממשלה על ענייני החמץ בפסח והסבירה שלמרות שהממשלה קמה מתוך הסכמה שלא לעסוק בעניינים שנויים במחלוקת, צד אחד פועל בכוחניות ומקדם במלוא המרצ את האג'נדות שלו תוך פגיעה ביהדות, במסורת ובארץ ישראל. ועדיין מתן כהנא מתייחס לכל העניין כאוסף של מקרים יחידים שאין ביניהם מכנה משותף.
הוא מתפלא למה היה חשוב לישראל ביתנו 'להיכנס באימא של הרבנות', אבל די לו בשאלה הרטורית עצמה והוא לא עוצר להקשיב לתשובתם של ליברמן וחבריו, או לחשוב בעצמו על התשובה המתבקשת.
הוא מתייחס להוראת שר הבריאות להכניס חמץ לבתי החולים כ'סיבוב מיותר', ושוכח שבחסות השר נמחקו ההורים מהטפסים של מד"א, מה שיצר מחסור קבוע בתרומות דם, כולל ברגעים אלו ממש. הוא שוכח שבמשמרת של השר הזה הוכנסו לסל הבריאות טיפולים באנשים המשנים את מינם על חשבון תרופות מצילות חיים, ושאותו השר גם אסר, בניגוד לדעת פסיכולוגים, לעשות טיפולים פסיכולוגיים לאנשים הרוצים להתחתן כדת משה וישראל.
הוא התייחס להקפאת הבנייה ע"י שר הביטחון וקרא לה 'טעות שצריך לתקן', ולא התייחס לכך ששר הביטחון הזה נפגש עם אבו מאזן בחשאי, פירק נקודות התיישבות, מוציא צווים מנהליים נגד יהודים, ושהממשלה הזו מלבינה את השתלטות הבדואים בנגב ומאפשרת השתלטות פלסטינית על שטחי c.
וגם אם היה מקום לחשוב שאחרי פרישתה של עידית סילמן הדברים ישתנו, באה האמירה של חברת הכנסת לסקי שצריך לתת כספים למשפחות המחבלים, ושוב נעמד מתן כהנא ב'מחאה נמרצת' ואמר שזוהי 'אמירה אומללה'.
כל זאת בלי שנגענו בשתיקת ראש הממשלה נפתלי בנט מול הדיבורים על אלימות המתנחלים, ובאמירה ה'מקרית' שיצאה מפיו של בנט על 'הגדה המערבית'.
השמאל עושה הכול כדי להעמיד מראה מול מפלגת ימינה, והשר כהנא אכן רואה את כל הדברים אך הוא לא מצליח לחבר נקודה לנקודה, לא מצליח לראות את האירועים כשרשרת אחת.
ואם כל זה לא הספיק, אז השר כהנא עשה עוד צעד לכיוון התהום. הוא כבר מכריז שאינו מתנגד לשיתוף פעולה עם 'המשותפת', המפלגה שבעיצומו של גל פיגועים חלק מחברי הכנסת שלה מביעים הזדהות עם 'המאבק בכיבוש'.
איני יודע אם הדבר נובע מתמימות ומחוסר ניסיון פוליטי או מדברים אחרים המעוורים את עיניו, אך אני מקווה שהמשחק הפוליטי שלו ושל מפלגתו לא יהיה בכייה לדורות.
הכותב הוא חבר בתנועת "קוראים לדגל"
