קשה לספר את סיפורה של החברה הישראלית של ימינו, ובייחוד את ההשפעה של הציונות הדתית עליה, בלי לראות את דמותו של הרב צבי יהודה ניצבת מאחור. משנתו של הרצי"ה שימשה השראה ושאר רוח לדור שלם של רבנים ומחנכים בציונות הדתית וגם דחפה אותם להזדהות עם המהפכה הרעיונית שביטא הרצי"ה בדמותו.
השינויים הגדולים שעברו מוסדות החינוך הדתי-לאומי בעשרות השנים האחרונות; המאבקים הגדולים שבין ימין לשמאל מאמצע שנות השבעים ועד ימינו; המאבק העיקש להעלאת יהודי ברית המועצות; היחס הרוחני אל מוסדות המדינה; הניסיון ליצור מפגש מורכב שבין עולמות הקודש והחול – ביסוד כל אלו ניצבת דמותו של הרצי"ה קוק כמנוף רעיוני ומעשי המשיב את הרוח מאחורי הקלעים.
3+מכל התחומים הרבים שבהם השפיע הרצי"ה את השפעתו הברוכה, בנוגע לפעילות אחת אין היסטוריון שלא יזכיר את שמו של הרב: תנועת 'גוש אמונים' ומפעל ההתיישבות ביהודה, שומרון וחבל עזה. זהו מפעל מעורר השתאות, שכן כיום יש ברחבי יהודה ושומרון יותר מ-150 יישובים, וחצי מיליון מתיישבים, לא פחות, מתגוררים בהם.
"איפה כל רגב ורגב?"
כשלושה שבועות לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, בציון ליל יום העצמאות התשעה עשר למדינת ישראל, נשא הרב צבי יהודה דרשה בישיבת מרכז הרב ששומעיה מסרבים לשכוח עד היום, "כל מי שהיה עד לאותן זעקות, לא ישכח מעמד זה כל ימי חייו", כתב לימים הרב חנן פורת, ממקימי גוש אמונים.
בפרץ פתאומי של חזון מרומם, כזה שתלמידיו רואים בו מאורע מובהק של רוח הקודש, החל הרב צבי יהודה, שלא כהרגלו בשנים ההן, לזעוק על חסרונם של חבלי הארץ שלא היו בשליטת מדינת ישראל. "איפה חברון שלנו – אנחנו שוכחים את זה?!" זעק הרב, "ואיפה שכם שלנו – אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה יריחו שלנו – אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה עבר הירדן שלנו?! איפה כל רגב ורגב? כל חלק וחלק, של ארבע אמות של ארץ ה'?!"
3+יום למחרת הדרשה קיבלה ישראל הודעה מודיעינית כי צבא מצרים נכנס לחצי האי סיני, ומכאן ואילך התגלגלו האירועים במהירות: העולם הערבי כולו נערך למלחמת השמדה של המדינה היהודית הצעירה.
תחושת החרדה לקראת אפשרות של שואה נוספת התחלפה עד מהרה בניצחון בסדר גודל תנ"כי אדיר ומשכר, והציבור הישראלי שמע את פעמוני הגאולה מהדהדים.
דרוש מנהיג
מצב הרוח הלאומי לא נותר על כנו ימים רבים. פעמוני הגאולה של מלחמת ששת הימים הוחלפו בצפירות האזעקה של יום הכיפורים תשל"ד (1973). את תחושת השגב הלאומית החליפו תחושת יגון וייאוש מהמפעל הציוני, אובדן אמון עמוק בהנהגה ודרישה לחשבון נפש.
בוגרי ישיבת מרכז הרב ורבים אחרים מהציבור הדתי-לאומי, אשר דלו את אמונתם בתהליך ההיסטורי של מדינת ישראל מתורת הרב קוק ומבנו הרצי"ה, הבינו כי עליהם לעשות כל שביכולתם כדי לרומם מחדש את הרוח הישראלית.
"הקשר עם הרב צבי יהודה התחיל כבר בשנת 1968–1969'", מספר בני קצובר, ממקימי גוש אמונים וממחדשי ההתיישבות היהודית בשומרון. "גוש אמונים זו תנועה שקמה בשלבים. לרצי"ה היו קשרים עם המייסדים עוד הרבה לפני שהגוש הוקם באופן רשמי. הרב לוינגר, הרב חנן פורת, הרב מנחם פליקס ואנוכי – כולנו היינו תלמידים שלו. עוד קודם להקמת התנועה עסקו חלקם בעשייה רבתי: הרב חנן פורת הקים את כפר עציון, והרב לוינגר והרב אליעזר ולדמן הובילו את ההתיישבות בחברון".
3+מה הייתה תרומתו הגדולה של הרב צבי יהודה לתנועה?
"התחושה שלנו הייתה לעיתים שכל העולם התנגד לנו: חלקים בציבור החרדי ראו בנו 'עולים בחומה', וחלקים נכבדים מהממשלה ניסו למנוע מאיתנו לעלות לשטח בכל דרך שהיא. גם התנאים בשטח לא היו לטובתנו: לא היו לנו שום תשתיות ראויות להתיישבות, ואם תוסיף על זה את הטרור הערבי, תקבל תנאים ששואפים לאפס. רק עוז הרוח שהרב הקרין לנו בפגישות הרבות שהיו לנו עימו ותחושת פעמי התחייה שהוא החדיר בנו כל העת הם שיצקו בנו את הכוחות לעמוד בעוז מול כל המכשולים".
לקריאת הכתבה המלאה, הזמינו את הגיליון החדש של "עכשיו מגזין"
