עלילת הדם בנוריץ'- עיר אשר בעבר נחשבה למרכז אנגליה ולשנייה בגודלה אחרי לונדון- היא עלילת הדם המתועדת הראשונה באירופה, אשר התרחשה במאה ה11. על אף מרחק הזמן, עלילת הדם הזו והשלכותיה הן מהקשות ביותר שאנו יודעים עליהם.
הכל התחיל בספרו של הנזיר תומאס מהעיירה הוולשית- מונמות', בשם "החיים והפסיון של ויליאם הקדוש". בספר מתועד אירוע אשר "התרחש", לטענת תומאס, בשנת 1114. שם המציא כי גופת ילד בן 12 התגלתה באחד מיערות אנגליה, על ידי שומר יערות סמוך לחגיגות הפסחא .
על פי עלילתו של תומאס, הגופה לא נקברה בגלל החג, אך בכל זאת לא נרקבה וכן "נתגלו עליה סמני מות קדושים", מה שלטענתו הצביע על כך שהילד נרצח בידי יהודים.
במפגש המתקיים במסגרת החג הנוצרי, דנו בישוף העיר ונכבדי הכנסייה בעלילה זו, וניסו להכריע מה יהיה דינם של היהודים, לאחר "המעשה השפל של רציחת ילד לצורך פולחן". הם החליטו להעביר את ההכרעה לשריף העיר, נציג חוק המלך. השריף לא נתן לבדיות לבלבל אותו והוא החליט לתת מחסה ליהודי העיר אשר היו נתונים לסכנה גדולה ולשמור עליהם מפני ההמון הזועם. הוא הפציר ביהודים להתכנס בטירת נוריץ', שם הוא יגן עליהם בכוחות עצמו, וכך עשו.
אך הצלת היהודים נכשלה, ובכל זאת הצליחו המסיתים לרצוח ולענות מספר יהודים כנקמה, כולל אדם בשם אלעזר, שבביתו כביכול "נרצח ועונה הילד". לאחר כמה שנים מת השריף ממחלה קשה והנוצרים ראו בכך אות שחטא כאשר ניצב לצד היהודים.
העלילה במהירות רקמה עור וגידים, בזכות עדויות שצצו לפתע מכמה גורמים שונים. משרתת באחד מבתי היהודים העשירים סיפרה כי ראתה גופת ילד בביתם, אדם נוסף סיפר כי ראה במו עיניו את היהודים מובילים את גופת הילד ליער וממציא העלילה דיווח כי יהודי מומר בשם תיאובלד סיפר לו על כינוס היהודים מדי שנה בהם הם מחליטים באיזו עיירה יוקרב קורבן אדם נוצרי לקראת הפסח.
ייתכן שהעדויות הרבות , מעמדו של הנזיר תומאס, והסיפור המשכנע הובילו לכך שלמרות שהשלטונות מעולם לא האשימו את היהודים ברצח, הם סבלו מהצקות, רציחות ועיונות רבה משכניהם הנוצרים לעוד שנים ארוכות. אבל אם נבחן היטב את ההיסטוריה, נגלה שאנטישמיות יוקדת מעולם לא נזדקקה לאף תירוץ.
