התעוררנו אתמול לבשורות נהדרות. עידית סילמן פרשה מהקואליציה. לממשלת בנט אין רוב בכנסת, ועם עוד פורש אחד היא קורסת.
רציתי להעיר שתי הערות. אחת באוויר, סתם מחשבה כואבת על אנשים שחשבנו שיש להם ערכים ומפעם לפעם אנחנו מגלים כמה שמפתיעים ומקדימים אותם.
והשניה- למעשה. והלוואי שראשי האופוזיציה יבינו גם הם את הדברים הפשוטים שכתובים בה.
א. הפדיחה של אורבך וכלפון
זוכרים את ימי הקמת הממשלה? היו קטעים שהסתכלנו על עמיחי שיקלי, ויותר משהתפעלנו ממנו בפני עצמו- התפעלנו מכך שעקף מימין את כל שאר חברי מפלגתו.
היינו בהלם מזה שעידית סילמן הדתיה, ואורבך בוגר הישיבה, ממשיכים לזרום עם הרעיון של ממשלת השמאל הזו, ובא איזה חילוני ומוכיח שיש לו עמוד שדרה וערכים יותר מכולם שם.
אח"כ הצטרפה רוני ססובר והראתה לנו שיכולה להיות חילוניה תל אביבית שאכפת לה מהזהות היהודית של המדינה כנראה הרבה יותר מדתיים מסויימים.
ולמה זה קשור עכשיו? כי גם עכשיו הופתעתי. מאוד. גם בכללי, ובעיקר על רקע הפסקאות בהן סילמן עוסקת בנקודת הזהות היהודית ('"הזהות היהודית של מדינת ישראל היא זכות קיומנו כאן, זה הלב שלנו, זו המהות שלנו…') -באותה מידה שהפרישה הזו היא מכה לקואליציה, היא גם פדיחה רצינית לאורבך וכלפון.
אני לפחות לא ציפיתי שסילמן תקדים אותם. הייתי בטוח למדי שאחד הבייני"שים יפרוש ראשון. שאחד מאלה שמצטיירים בציבור (ואני לא מדבר עליי, אלא באמת על הציבור) כיותר בעלי ערכים ועקרונות- יציב קו אדום לפניה. אנשים שכביכול נראים יחסית יותר 'דוסים' יש להם רבנים, אדם שמחובר לרבו הרב אלישע וישליצקי ועוד- היו צריכים להקדים ולפרק את העסק הזה מזמן.
אז פדיחה. כמו זו שעשו לכל השלישייה הזו שיקלי ורוני ססובר החילוניים בכלל. אשרי עידית, ובקרוב אצל כולם.
ב. פרשה? אשריה. חיבוקים יקבלו רק אנשים שאפשר לסמוך עליהם
יהודיה חזרה בתשובה. אשריה ואשרי חלקה. מן הסתם בשמיים יסלחו לה על מה שנתנה לו יד בכמעט שנה האחרונה.
אבל האם זה אומר שאנחנו צריכים עכשיו לקבל בזרועות פתוחות? אם זו הייתה מעידה חד פעמית- עוד איכשהו. אם הטעות נבעה באמת רק ממקום של אמונה אמיתית שזה הדבר הנכון לעשות- יכול להיות שעוד יש מקום להחזיר אותה לחיק הימין.
אני כאן רק כדי להזכיר שזה לא המקרה שלפנינו. סילמן הוכיחה לכל אורך הדרך שהמניעים שלה אינטרסנטיים ושהיא בנויה משקרים ורמאויות. ושקרים בכמות שהיא הציגה וברמה שבה היא פעלה- מעידים על אישיות שאי אפשר באמת לסמוך עליה.
הדוגמאות רבות ואסתפק בכמה מהן. כך למשל ההקלטות במליאה שעליהן תפס אותה ליצמן, ההתנהלות המבישה בחוק שהעתיקה ממיכל וולדיגר והגישה על שמה שלה- לאחר שהקואליציה בהנהלתה הפילה את החוק בהגשת וולדיגר.
כמובן כמובן שגם עצם הקמת הממשלה הזו בניגוד לכל הבטחה אפשרית ומעל הכל- פרשיית התקיפה בתחנת הדלק, שהתבררה כמצוצה מהאצבע. שם זה לא היה סתם שקר- אלא שקר עם תפקיד: להשחיר את פניו של הימין שהתנגד למהלכיה של סילמן ולממשלה, ולהציג אותו כאלים ותוקפני.
ברוכה היוצאת מן הקואליציה, עידית. ובאמת תודה על זה! אבל לא בטוח שברוכה השבה למחנה הלאומי. עדיף לנו שתלכי על הג'וב במשרד הבריאות ששמוליק אמר שמחכה לך, ולא שתעסקי בענייני אידיאולוגיה וערכים – כשהם מתובלים באי אמירת אמת. בהצלחה שם!
