"הקרב על הציונות הדתית" – כך כונתה מלחמת הציוצים בימים האחרונים בין ראש הממשלה בנט לבין יו"ר הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ'.
הכל החל מציוץ של האחרון שאמר כי צריך "להודות" למפלגת ימינה על שמנעה בחירות חמישיות כאשר ברקע נמצאות תמונותיהן של הנרצחים בפיגועים השונים עם הכיתוב "הם כבר לא יצביעו לעולם". בנט הגיב על כך באמירה כי "מי שמרקד על הדם אינו מייצג לא ציונות ולא דתית". מכאן הדרך היתה קצרה לקרב הנצחי בשנים האחרונות מי מבין השניים ראוי לייצג את בני הציונות הדתית.
אני מסתכל מהצד ותוהה. כבן הציונות הדתית, מעולם לא חיפשתי דמות אחת שתהיה מייצגת של הציבור כולו. מי הוא זה שמתיימר לראות עצמו כמייצג של ציבור ענק כזה, מגוון וחלוק כל כך בדעותיו והשקפותיו על כל נושא בעולם (כן, כולל סוג הקוגל שיוגש בקידוש בשבת…).
טוב יעשו השניים אם יפסיקו לנסות להכתיר את עצמם למלכי המגזר ומנהיגיו ופשוט ימשיכו לעבוד למען עם ישראל כולו. בנט לעולם לא יוכל עוד לשאת בהנהגה במגזר לו הפנה עורף והלך ביודעין כנגד ערכיו והשקפותיו. מי שהיה חשוב לו לזרוק את כלל המצביעים חובשי הכיפות (כולל מצביעיו שלו) בעבור כסא ראש הממשלה והפלת היריב המר לעולם לא יוכל לייצג ציבור זה, גם אם הכיפה שלו תגדל ותעשה דרכה לקדמת הראש.
בעניין סמוטריץ', אף פעם לא אהבתי ולא אוהב את השימוש בנרצחים ובתמונותיהן עבור התכתשות פוליטית כזו או אחרת. אני מנסה לדמיין מה עובר בראשם של קרובי הנרצחים כאשר הם רואים את תמונות יקיריהן מתנוססות תוך כדי ימי השבעה והאם באמת מעניין אותם אם יוכלו עוד להצביע או לא.
בשם המאבק הפוליטי, ויש שיאמרו בשם המלחמה על ביטחון המדינה, איבדנו את האמפתיה ואת הכבוד לקדושים שנרצחים כאן ולבני משפחותיהם. כן, גם סמוטריץ' חטא בזאת וטוב היה שהיה מוותר על הציוץ גם עבור פחות כמה לייקים ותודעה ציבורית. לא כל מטרה מקדשת את כל האמצעים. גם בעידן הטוויטר צריך לדעת לשים ברקס ולעצור בגבולות מסוימים.
אז במקום לחשוב שאתם יורים בנגמ"ש, חדל אש ותמשיכו להתקדם אל היעד.
עידו טאובר הוא מגיש בערוץ 14
