אנטי-ציונות ותמיכה בטרור באקדמיה:
גל הפיגועים האיום שמזעזע את מדינת ישראל תופס באופן מובן את רובו המוחלט של הקשב הציבורי, והוא מביא עימו תופעה חמורה שקשורה באופן הדוק לטרור, אך זוכה לפחות תשומת לב. רק בשבוע האחרון נחשפו לרצף של אירועים מטרידים ביותר במוסדות אקדמיים שונים: תא איסלמיסטי שמטיל איימים באוניברסיטת בן-גוריון, כתובות גרפיטי תומכות טרור במכללת רופין, השחתת מפת ישראל במכללת נתניה, שירי הלל לטרור באוניברסיטה העברית והיד עוד נטויה.
תופעות מהסוג הזה כבר התרחשו בעבר (למרבה הבושה) באקדמיה הישראלית, אך נדמה שהפעם, על רקע גל הטרור הנוכחי, מדובר על עליית מדרגה הן בהיבט ההיקף והן בסמיכות האירועים. סטודנטים יהודים רבים (אך גם בני מיעוטים) מדווחים על תחושת חוסר ביטחון ודאגה, שומעים קריאות מטרידות מצד סטודנטים הלומדים איתם ונתקלים באדישות וחוסר הבנה מצד הסגל האקדמי.
חוסר יכולתו של הסגל האקדמי:
לפני שנתקדם ונעבור לדברים שעלכם הסטודנטים לבצע להחזרת תחושת הבטחון והכבוד הלאומי, חשוב להבין מדוע הסגל האקדמי הפך למנותק כל-כך. דוגמה יפה לניתוק הזה, ניתן למצוא במקרה האחרון שבו הנהלת מעונות הסטודנטים באוניברסיטת בר-אילן הכריזו כי לא ניתן לתלות דגלי ישראל (ביחד עם כל דגל מסוג אחר), בטענה שהדבר "פוגע במרקם החיים העדין". ובמקביל הנהלת האוניברסיטה עצמה לא הגיבה ולא התייחסה לנושא, עד ליציאה למאבק מצד סטודנטים רבים, שהובילה תנועת 'אם תרצו'.
האקדמיה הישראלית מנותקת, משום שרבים מראשיה מבלבלים בין השאיפה ליחס שוויוני כלפי כלל האוכלוסיות, ובין הדחקה ודיכוי של כל רגש וסממן לאומי בריא שאמור להיות נחלתו של מוסד אקדמי. רצונם של ראשי האקדמיה ליצור סביבה "בטוחה ומכילה" עבור כלל הציבורים הביא אותם למסקנה המוטעית שעל מנת לממש זאת עליהם להדחיק כל ביטוי של מוסד לאומי (דגל, המנון, שפה וכו'). אדרבא, כל מי שעושה שימוש בסממנים אלו מוגדר כמעט אוטומטית כפרובוקטור או לאומן.
נקודת המוצא הזאת, הציבה קרקע פוריה להופעתם של סטודנטים אנטי-ציונים ואנטי ישראלים מהמגזר הערבי, שהחלו לנצל את הבלבול "והנאורות" האקדמית לטובתם, על מנת שיוכלו לחתור תחת זהותה היהודית של המדינה מתוך האקדמיה שאינה מסוגלת להגן על זהות זאת. כפועל יוצא, הם החלו בהפגנות, מחאות, שירה, מיצגי אומנת או סתם השחתה שנועדה לקדם את האג'נדות האנטי-ציוניות שלהם, שעולות עתה עד כדי תמיכה בטרור.
הסטודנטים הציונים כגורם מוביל שינוי:
מן הנקודה האפלה הזאת, מוטל עלינו, הדור הצעיר והסטודנטים הציונים, להתרומם ולהיאבק. נקודת אור משמעותית במאבק הזה, היא שרובו של הציבור הישראלי נמצא בצד הציוני והשפוי במשוואה הזאת, גם אם רוב זה דומם לעיתים רבות. הלחץ שלכם, הסטודנטים הציונים, יכול להשפיע ולהכריע את הכף, מתוך התמיכה הציבורית הרחבה שתקבלו עם כל מאבק צודק על הזהות היהודית והציונית באקדמיה.
ההשפעה שלכם כסטודנטים מתפרסת על פני כמה ערוצים:
הערוץ הראשון הוא התיעוד. כל אחד מאיתנו נושא עליו מכשיר הקלטה ותיעוד יוצא דופן, שמאפשר לכם כסטודנטים לאמת ולהוכיח כל תופעה או מעשה בלתי ראוי ובלתי מתקבל.
ערוץ נוסף הוא ההתאגדות והייצוגיות. כסטודנטים שלומדים בסביבה דומה מבחינת גיל ומעמד, תוכלו להתחבר ולהתאגד עם סטודנטים נוספים אשר מחזיקים באותה תפיסת עולם וביחד תוכלו להוביל שינוי.
לאחר שתתעדו ותתאגדו תוכלו לצאת לפנות לגורמים, או לצאת למאבקים רלוונטיים כאשר תהיו עדים לפעילות אנטי-ציונית או תומכת טרור.
לבסוף, נדמה שהדבר החשוב ביותר שעליכם לעשות, בטרם תצליחו להוביל לשינוי בהתנהלות במוסדות האקדמיים, הוא שינוי התפיסה. עליכם להפנים כי הצדק נמצא בצד שלכם – הצד הישראלי והציוני, שהוא גם הצד החופשי והדמוקרטי. כפועל יוצא מכך, תוכלו לצאת למאבקים ללא מורא ובאופן שיחייב את הסגל האקדמי לשנות את התנהלותו.
לסיכום:
כל אלו לא רק דיבורים בעלמא, ישנן דוגמאות רבות, שבהן הייתי עד או שותף פעיל, למאבקים מוצלחים שהצליחו לשנות ואף להפוך החלטות או אקדמיות ומנהליות. לעיתים הדבר גרר הודעות הבהרה מטעם הסגל האקדמי, לעיתים השעיה של אנשי סגל ולעיתים פשוט יצירה של "מאזן הרתעה" בין הסטודנטים הציונים לסטודנטים האנטי-ציונים.
לא תמיד ניתן לראות את פירות המאבק הציוני באקדמיה, אך הוא חשוב מאין כמותו. זאת משום שיש לו השפעה ישירה על האופן שבו הגורמים האנטי-ציונים ותומכי הטרור מרשים לעצמם להתנהג ולהתבטא באקדמיה. אם תדבקו בעקרונות שעליהן דובר לעיל תוכלו להביא לשיפור משמעותי ומיידי בתחושת הביטחון ושל סטודנטים רבים נוספים ולהציב חומה תודעתית מול אלו אשר רואים באקדמיה את הבטן הרכה של הלאומיות הישראלית.
אנו בתנועת 'אם תרצו', בנוסף לגורמים רבים נוספים, נשמח לסייע ולתת לכם ייעוץ והכוונה בכל סוגייה שכזאת. חזקו ואמצו.
