בהופעותיה, הסטנדאפיסטית רביטל ויטלזון יעקבס מספרת רבות על המשפחה והילדים, וזו הייתה סיבה מספיק טובה כדי שלא יהיו נוכחים בהופעה חיה שלה. אמש (מוצ״ש) היא אזרה אומץ, והחוויה הייתה בלתי נשכחת. מה קרה שם?
כך כתבה:
״׳גדול הפחד מהדבר עצמו׳. הערב זו היתה הופעה הכי מרגשת בחיים שלי. הייתי בלחץ משוגע. דפק לי הלב, רעדו לי הרגליים. וכל זה כי הערב רותם ויובל הגיעו עם נדב להופעה. בכל ראיון שאי פעם רואיינתי שאלו אותי אם הילדים ראו את ההופעה ועניתי שלא, השתגעתם? הם עוד קטנים! ואת האמת שמתתי מפחד. ממה? וואו, מכל כך הרבה. מזה שהן יחשבו שאני צוחקת עליהן, מהפחד שהן ידאגו לאבא שלהם שאולי הוא נעלב. זה ברובד הכי פשוט״.
״ברבדים היותר עמוקים חששתי שאני מקטינה משמעותית את הסיכוי שלי לנכדים. ובהכי הכי אמיתי פחדתי שהן יחשבו שלא טוב לי. שאני עומדת שם ונובחת את חיי ושאני לא שמחה ומאושרת מהן ובזכותן. לכי תסבירי להן. כמה שהכל מורכב. אמהות, הורות, נשיות, המופע שלי. זה מורכב, והאם למרות שהן דם מדם, פחמימה מפחממתי, האם הן מספיק בוגרות להפריד ולהבין. שכל הצדדים של המורכב, זה הכל אהבה צרופה והכרת הטוב אדירה. אז דחיתי את הקץ עוד ועוד, אבל הן כבר ביקשו ובשלה השעה. וקבענו ודחינו, ואז עוד פעם ואז עוד פעם והיום די. הן באות. אז עשינו קצת שיחות הכנה, אבל גם רציתי להשאיר מקום, לאמת שלהן ולתגובות שלהן. וכשעמדתי מאחורי הקלעים ולא הצלחתי להפסיק להקפיץ את הרגל ולחשוב איזו טעות עשיתי״.
״ניסיתי להתמקד בעוד אמונה שלי. זה טוב גם להן. גם הן אולי עסוקות בלדמיין מה אני כבר אומרת עליהן, וכמה דברים אישיים מהן אני חושפת. ועכשיו תהיה פה אמת. ואני באמת מאמינה שהיא טובה ומיטיבה. לעולם, לצופים ולצופות. וגם להן ולי, ולקשר שלנו. ושאני שומרת על כבודן וכבודו וכבודי. הן יצאו באורות והתחבקנו והתנשקנו. וניסיתי לקרוא על הפנים שלהן אם זה היה טוב או לא, אבל בעיקר ראיתי את הבנות שלי שמחות. והיתה לי הקלה גדולה וגם דאגה, אבל כך או כך אנחנו אחרי. הגענו בחיים לצד השני. וכמו כן הן עדיין לא הוציאו אותי מהקבוצת וואטצאפ. טעות או לא טעות, ליתר ביטחון בדרך חזרה עצרנו לאכול סמבוסק. כי מחקרים מראים, שאכילת סמבוסק צורבת בתודעה כל חוויה כחוויה טובה. שיהיה״.
