העיתונאי והמגיש שי גולדן שיתף את העוקבים שלו על התחושות שעוברות עליו בתקופה האחרונה, וניסח אותן בדרכו המיוחדת: "יוצא לי לאחרונה, בשל עניינים שכאלה, לשקוע לתוך הרהורים ארוכים. להיות נוכח ומרחף במקביל. נפקד ופעיל. נושם ונחנק. ישן וגם ער. מלא וגם ריק. וניסיתי לדייק את הדבר, ונדמה לי שאני מתקיים כרגע בתפר הדק, והסמוי מעין, והמאד קשה לניסוח, שבין כמיהה לערגה. אני לא בטוח שיש למקום הזה מילה בעברית; אבל אני יודע שהוא קיים ומצוי. כי הוא מתקיים בי. ואני מצוי בו" כתב גולדן.
"קו תפר עדין מאד; שקוף, כמו שערה חיוורת; אוורירי כמו אניצי סביון ברוח הסתיו. כמו שערגה היא געגוע לדבר שחלף, וכמיהה היא השתוקקות לדבר שטרם התרחש, כך הנקודה הזאת, מתנקרת בטפיפה של רעם חרישי" הוסיף גולדן בדרכו הייחודית.
לסיום כתב: "נדמה לי שזו התשובה לשאלה שמרבים לשאול אותי בעת האחרונה: ״מה שלומך, שי?״ ובכן, שלומי הוא טפיפה של רעם חרישי".
