בין שטף החדשות הקשות ששטפו אותנו בשבוע שעבר הגיעה הידיעה על הממצא הארכיאולוגי מהר עיבל. הפעם אמנם מדובר בכתובת שיימינג עסיסית במיוחד, אבל אני נסלח למקלל הקדום, בעיקר כי הוא בחר להשאיר לנו את הפריט ההיסטורי הזה על הר עיבל סמוך למזבח שמצא האריכולוג פרופ' אדם זרטל. קיבוצניק מעין שמר, שלא היה איש מאמין, אבל הממצאים שמצא בשטח שינו את השקפתו בנוגע למבנה המרובע שנמצא במקום. לא מגדל קדום כמו שטענו מתנגדיו אלא המזבח של יהושע בן נון.
התגלית שלו קיבלה הד אדיר בקהילה הארכיאולוגית העולמית. אבל הוא עשה טעות אסטרטגית כשלא 'התחנף' לעמיתיו בזירה המקומית, ולא 'התייעץ' איתם לפני שפרסם את עמדתו על הממצא.
"שתיקת העולם המדעי לאחר חשיפת המזבח ליד שכם מוכיחה כי הממסד המדעי מתקשה להתמודד עם ממצאים הסותרים את התאוריה המקובלת", כך כתב אז זרטל המתוסכל.
מפה לשם, 30 שנה אחרי הדרמה הארכיאולוגית מתגלה עוד ממצא, באותו המקום. על הממצא כתובת עברית עתיקה ובה קללה. כמה לא מפתיע שזה נמצא על הר הקללה.
יצא לי מספר פעמים לבקר בהר עיבל ובהר גריזים הסמוך אליו. שני מקומות מדהימים ומרתקים גם מבחינה אנושית וגם מבחינה גיאוגרפית. שלא לדבר על הנוף עוצר הנשימה (באמת, לא קלישאה). אבל מעבר לטופוגרפיה הייחודית אי אפשר להיות במקום הזה ולא להתפעם מההקשר התנ"כי.
כעת נותר רק לקוות שפרופסור גליל מאונ' חיפה האחראי על המחקר ילמד את הלקח של זרטל. שלא יתפתה לספר מה בדיוק עומד מאחורי התגלית לפני שישתף. ואם צריך, יתן קרדיט לעמיתי המחקר שלו. שיפעל נכון אסטרטגית כדי שלא יתפתו לפקפק בתגלית החשובה הזאת. תגלית ששופכת עוד אור על המקורות שלנו.
וגם שלא נאלץ לומר שההיסטוריה חוזרת על עצמה.
