הפיגוע הרצחני בבאר שבע הוא נקודת שיא בשורה קשה וארוכה של פיגועים ואירועי טרור ברחבי הארץ. לא ניתן להתעלם מתנופת הטרור שהולכת ותופסת ממדים שלא נראו כאן מזה שנים רבות. מפלצת הטרור מרימה ראש בירושלים, ביהודה ושומרון, בנגב ועוד ועוד.
ניתן להתפתל בפרשנויות רבות המתחמקות מאמירת האמת המרה, אך חובתנו להביט למציאות נכוחה ולקבוע: האויב הערבי מזהה ומנצל את חולשתה וגמגומה של ממשלת ישראל. הם שומעים את השרים מתבטאים ברפיסות, בהלקאה עצמית ובהאשמה עצמית במקום להצביע על האשמים האמתיים בטרור, רק כדי שלא להכעיס את השותף הרועם מרע"מ. הם ערים לשתיקה הרועמת בה מקבלת ממשלת ישראל את הקריאות בשמאל ובעולם לקידום רעיון קריעתה של הארץ והקמת מדינת טרור פלשתינית בליבה, ומכל אלה הם מקבלים רוח גבית לשאיפה המפעמת בהם לראות בחורבנה של ישראל.
גם הם קוראים את דבריו של השגריר האמריקאי, טום ניידס, הרואה בשם ממשל ביידן את ההתיישבות כמקוממת ומסוכנת, ואת חזון שתי המדינות כיעד. הם מזהים היטב את החשש של ממשלת ישראל להציב עמדה תקיפה ציונית ונחושה מול אמירות שכאלה ומשוכנעים שהשעה משחקת להם.
הם וזרועותיהם בחמאס, בפתח', בתנועה האיסלאמית ובשלוחות דאעש רואים את כל אלה ומשוכנעים שהנה מתגשם לנגד עיניהם נאום קורי העכביש של חסן נסראללה. הנה ממשלה מקוטבת וחסרת עמוד שדרה אידיאולוגי מגמגמת וחוששת לשמור על אזרחיה מפניהם. הנה קורי העכביש נקרעים וקרוב יום הניצחון הערבי. מתוך עמדה זו הם מבינים שזו השעה להצטרף למהפכה, לצאת לרחובות, לפגע ולדחוק עוד יותר את רגליה של ישראל ולהביא למחיקת הישות הציונית.
גל הטרור צפוי לגאות עם כניסתנו לחודש הרמאדן שמדי שנה מלהיט את הרחוב הערבי לשפיכת דם יהודי. מול רוחות מסוכנות שכאלה חובה עלינו לדרוש מממשלת ישראל לחזור לערכים הציוניים השוללים מכל וכל את רעיון חלוקת הארץ. מול התדרדרות ערכית ומעשית זו עלינו לשוב ולשאת על נס את הקריאה להחלת ריבונות ישראל ביהודה ושומרון. זהו המהלך שיהווה מענה של ממש לבלימת הטרור ולשיבה לחזון הציוני של חזרת עם ישראל לכל מרחבי ארצו.
אנו במציאות מעוותת בה מיעוט אידיאולוגי זכה לאחוז במושכות ההנהגה בישראל מבלי שנבחר לכך ומבלי שהאמין בכך, אך מיעוט זה גם יודע שבבחירות הבאות סיכוייו לחזור להגה השלטון הפוליטי והמדיני קלושים עד בלתי קיימים. משום כך צפוי השמאל הישראלי לחתור בחוזקה לקידום מגמותיו המסוכנות והפוסט ציוניות בחלון הזמן שנותר לו.
אכן, המציאות הפוליטית אליה נקלענו מקשה עלינו לראות את חזון הריבונות מתגשם תחת הממשלה בהרכב הנוכחי, אך תביעתו של העם נותרה בעינה. רוב מוחלט של העם הצביע ימין, רוצה ימין ותובע זאת בשם ההיסטוריה והמורשת היהודית ובשם הדמוקרטיה הישראלית.
אסור לימין הישראלי לאפשר לשמאל להשכיח ממנו את צדקת דרכו. הצדק, המוסר, היהדות, הציונות והעתיד עימנו. חובתנו לשוב ולדרוש ממנהיגנו ליישם את חזון הריבונות לו נשבעו והתחייבו בעבר. זהו לא רק מענה לטרור. זהו החזון הציוני.
יהודית קצובר ונדיה מטר הן ראשות תנועת הריבונות
