גר בדירת שני חדרים, לא היה לו רגע לעצמו, הקדיש את כל כולו לעמ"י ולתורה. יש משהו בדברים שנאמרו היום על הרב קנייבסקי שהזכירו לי את הרב אריה לוין זצ"ל. שניהם מדור אחר, מזן נדיר. אנשים צנועים, ידענים, לא עסקו בהבלי העולם הזה. אנשים שהמילים יח"צ, כבוד, קידום עצמי, היו מעוררות בהם זעזוע וסלידה.
אנחנו חיים בעידן שמקדש את תרבות הסלבס, עולם שבו אושיות רשת נמדדות על פי מספר העוקבים בטיקטוק והאינסטוש. והנה מגיע מגה אירוע שכולו סביב איש אחד שלא הציץ בחייו בדף פייסבוק. יהודי צדיק בן 94 שסחף אחריו המונים – ולא העלה סטורי מעולם.
הרב קנייבסקי המעיט לדבר וכמעט שלא נאם, ובכל זאת הציבור נהר אחריו ואחריהם נהרו הפוליטיקאים ושועי עולם. מדהים לחשוב על זה. מדהים לחשוב שילדים קטנים שואפים להגיע לדרגתו הרוחנית.
נכון, יש גם הרבה עסקנות בעולם החרדי. לא חסרים שם שרלטנים וחומדי בצע וכבוד אבל בין כל אלה, תחושת הבטן של הציבור החרדי לא הטעתה והובילה אותו לסמן ולהוקיר אדם גדול שמסמל אמת. אדם שעומד יציב אל מול הטרנדים המתחלפים ומהווה מגדלור של רוח.
ועוד מילה על התהליך שעברנו כולנו בעשורים האחרונים.
כשאביו של הרב קנייבסקי הלך לעולמו בשנות ה-80 הגיעו כמאתיים אלף איש להלוויתו אך האירוע לא קיבל התייחסות בתקשורת. והנה, עשרות שנים אחרי, שינוי של 180 מעלות. סדר היום הציבורי נותן מקום של כבוד עבור ציבור אדיר שבמשך שנים הודחק לספסל האחורי.
אז נכון, כבר נשמעו קולות המצקצקים והמתאוננים כנגד שיבוש השגרה. תקראו לי תמימה אבל אני רוצה להאמין שהרוב הדומם מקבל בהכלה את הכאב והשבר של תלמידיו למרות שזה עולה בכמה שעות של אי נוחות.
התבגרנו קצת מאז שנות ה-80. לא?
