בשעות אלו מדינת ישראל נחשפת שוב להערצה – והפעם בפעם האחרונה, לישיש בני ברקי שהיווה השראה ומודל הערצה למאות אלפי אנשים, שנערים רבים ראו בו את מודל הערצתם וחלומותיהם.
חברים רבים מהציבור הכללי פנו אלי בשאלות, בנסיון להבין את הדרמה, את הסיפור הגדול. קשה מאוד לפתוח חלון לאדם שחייו נמצאים בפלנטה רחוקה ושונה כל כך, אבל ננסה בכמה מילים:
ר' חיים לא היה אדם שמסתכל ימינה שמאלה ואומר מה שנעים לשמוע. למעשה, הוא גם לא חיפש להנהיג, בעידן שאנשים מבזבזים מליונים בשביל לשכנע המון לבחור בהם, קשה להבין את זה.
1+הוא היה אדם שכל שאלה שאדם שאל אותו, כל עצה שנטלו ממנו וכל ברכה שביקשו ממנו היתה מבחינתו הפרעה ללימוד שלו, שהיה הדבר הכי חשוב בחייו. מאות אלפי אנשים הפריעו לו בכל זאת, התדפקו על דלתותיו יום יום, כי הם מצאו במפגש איתו ראלוונטיות, בעצה, בברכה, אך יותר מכל בתזכורת לאייך חיים יכולים להראות, למה עיקר ומה טפל ואיפה נמצא האושר שכולנו מחפשים כל הזמן. שם, בדירת שני החדרים העלובה הם מצאו אדם מאושר מאוד, כולנו רוצים להתקרב לאושר.
ר' חיים לא נשא מעולם משרה ציבורית חינוכית או פוליטית, הוא פשוט ישב ולמד תורה, כל יום, כל היום. מעלה בקצרה כמה נקודות שעשויות להיות רלוונטיות:
א. למידה/אינטלקט.
פירוש המילה "פילוסופיה" בלטינית היא "אהבת חוכמה". הישיש הזה אהב חוכמה כמו שבודדים, אם בכלל, אהבו. הוא למד רוב שעות היממה, רוב חייו, פשוט למד. הסיפור הוא לא אייך שהתפלל או עשה מצוות, הסיפור הוא אייך שהוא למד. נוכל רק בנגיעה לספר שה"חופשות" הקצרות שנטל מהלמידה התבטאו בכך שהוא היה יוצא ללמוד במרפסת.
השדרן הצבאי אהרון אמיר בקטע המפורסם ביותר ממלחמת ששת הימים אומר "אני לא דתי, מעולם לא הייתי כזה, אבל אנחנו נוגעים כעת באבני הכותל המערבי" ואז התייפח בבכי בשידור ישיר.
לא צריך להיות דתי בשביל להתאבל על אינטלקטואל בסדר גודל חריג שהיה השראה ללמידה עבור מאות אלפים, צריך להיות פשוט עם מודעות היסטורית.
ב. רוב ישראל הנאורה (בלי גרשיים, במובנה האמיתי) לא בזה לחוכמת היהדות העתיקה, היא רק מתלבטת כמה אנשים צרכים להקדיש כמה זמן בשביל לשמר ולהעביר אותה,רובם מסכימים שצריך כמה. הרב קנייבסקי הוא היה האדם.
בעידן שבו הידע צבור בכוננים קשיחים, ולמידה מותנת במסכים הנגשות ואבזור מיטבי, היה אדם שהסתובב עם כל התורה, לפחות זו המוכרת לנו, הפורמאלית, בראשו, מאגר ידע אנושי של כל חוכמת היהדות. אדם שמסוגל להתחרות במחשב במהירות שליפה של ידע ועוקף את המחשב בהרבה ביכולת לסנכרן מידע להעמיק להסיק מסקנות, לתרגם.
1+ג. וזה ישמע אולי מוזר לאדם "חילוני – מודרני". סיפורי "מופתים" שהסתובבו סביבו.
אני לא חי בעולם של בבות וסיפורי עלי בבא, אני אדם ציני וספקטי ואני חושב שסיפורי סבתא עושים נזק ליהדות. עשרות אלפי אנשים מסתובבים עם סיפורים אישיים עליו, סיפורים שלא יאמנו. חולים שהיו עם רגל וחצי בקבר ונרפאו, עקרות שנפקדו אחרי עשרות שונות טיפולים. הברכות שלו עבדו, באמת. העצות שלו עוד יותר. לא תמיד, הוא לא אלוהים, אבל באופן מפתיע מאוד, מאוד. ולא, זה לא משהו שמספרים על כל רב. הרב שטיינמן היה מנהיג הרבה יותר משמעותי מבחינתי, אבל לא שמעתי עליו סיפורים כאלו.
צריך להבין מאיפה זה מגיע, מה בחיים שלו גורם לתופעה המוזרה הזו להתרחש.
אפשר עוד הרבה, אסיים כאן.
הכותב הוא נתנאל זליקוביץ, מנכ"ל מפגשים מחוץ לקופסא – להיכרות חשיפה ושיתופי פעולה עם החברה החרדית
