ביום ששי נפטר גדול תורה אמיתי.
הרבה משמועותיהם של גדולי תורה מהעולם החרדי מגיעים אלינו בעיקר דרך שאלות פוליטיות שונות. לצערי הרב יש לכך נטייה להשכיח את גדלות התורה האמיתית של הרבנים האלה.
בגיל 16 הרב חיים עבר ללמוד בישיבת לומז'ה. יש מסמך, שנכתב ככל הנראה שנתיים לאחר מכך, בו רבני לומז'ה מבקשים עבורו מלגה מיוחדת. הוא מתואר שם כמי שבקי בשני סדרי גמרא עם ראשונים. הישג מקביל לסיום לימודי דיינות.
כעבור כחמש שנים, כאשר החזון איש עסק בסידור השידוך עבורו, כתב החזון איש לרב אלישיב שהגר"ח הוא "מרא דכולה תלמודא".
בשונה מגדולי תורה אחרים, הרב חיים לא היה בעל זכרון יוצא דופן. רבותיו העידו עליו, והוא העיד על עצמו, שהזכרון שלו היה די נורמלי. באחד מספריו הוא כותב באריכות על בעיית הזכרון וכיצד מתמודדים עם שכחה.
הבעיה הזאת באמת הטרידה אותו. כתגובה אליה, בשנות העשרים לחייו התחיל את ה"חובות", לימוד בקיאותי רחב בו עסק רוב הלילה. הלימוד בקיאותי כלל עיסוק בבבלי (שהיה מסיים מדי שנה), ירושלמי, תוספתא, רמב"ם, שולחן ערוך, נ"ך וזוהר. עם הזמן הוסיף מדרשי הלכה ומדרשי אגדה, שבודדים עסקו בהם בהיקף דומה. מאז הנצי"ב קשה לחשוב על עוד רב שלצד עיסוק עיוני והלכתי מעמיק, היה בקי כל כך ביתר חלקי התורה.
תורתו פחות מוכרת אצל בני הישיבות. כתביו עוסקים בחלקי התורה שרוב מוחלט של הרבנים אינם בקיאים בהם. ספר על עגלה ערופה. ספר על הלכות שקלים וקידוש החודש. ספר על הלכות קדשים לרמב"ם. שני ספרים על זרעים – על המשניות ועל הרמב"ם. סלל דרך לימוד שונה ומחודשת בלימוד הירושלמי. אני חש סייעתא דשמיא אמיתית בכך שבשנה האחרונה אני עוסק בלימוד ענייני השמיטה, וכך אני זוכה ללמוד הרבה מתורתו. הבקיאות שלו בחלקי התורה שאף אחד אחר לא מבין בהם נפלאה ומדהימה. הבקיאות, הסידור הפשוט והמובן, לצד התעוזה לכתוב חידושים מפתיעים, הם הנאה צרופה, שנותנת לי קצת פתח להבין את הגדלות שאיבדנו.
אין זה הזמן ואין כאן המקום לכתוב על הנושא הפוליטי, ובכל זאת אומר בקצרה: את הגר"ח קנייבסקי הפוליטיקה לא כל כך עניינה. כמובן שהיו לכך גם מחירים. אבל צריכים להבין שזה לא העסיק אותו. כל התערבות שלו בפוליטיקה התחילה מסירוב שלו לעזוב את הספרים, עד שבאו גדולים אחרים ודחקו בו. הוא קיבל כל אדם באשר הוא, אך תמיד העדיף את חברתם של מי שיכול לדבר איתו בענייני תורה ולמדנות (חרדים וציוניים כאחד. מי שמעוניין לשמוע על כך מכלי ראשון מוזמן לשאול את ידידנו ר' ירון בן צבי).
עד שלשום היה אדם בעולם שכל יומו ולילו היו שקיעה בתורה. שחזר על הש"ס בבלי ירושלמי ועוד ספרים רבים מדי שנה. היום ככל הנראה שאין אדם כזה בעולם. יש חוסר בעולם. אני מקווה שהמודעות לזה תוכל לעודד אותי להתחזק יותר בניסיון הדל שלי להשלים את החסר.
