חג הפורים הוא "חג שמח ומבדח" כמאמר השיר, בו אנחנו חוגגים את נצחונו של העם היהודי על הגזירות של המן. במגילה מוזכר שמו של המן כמה פעמים, ובכל פעם שאנו שומעים אותו – נהוג להרעיש ברעשן או להרעיש באמצעות כפות הרגליים על הקרקע. באופן מפתיע, בשפה הפרסית שמותיהם של המן, ויזתא וושתי, שונים לגמרי מהאופי שלהם כפי שאנו מבינים מהמגילה. באקדמיה לשפה העברית מספרים: "אולי תופתעו לשמוע שבפרסית זה נשמע אחרת לגמרי".
הָמָן – בפרסית עתיקה וַהוּ־מַנַהּ או ווֹהוּ־מַנַהּ פירושו 'המחשבה הטובה'. זאת הישות האלוהית השנייה בחשיבותה בדת הזורואסטרית (הדת הרשמית והמרכזית באימפריה הפרסית עד המאה ה-7 לספירה).
וַשְׁתִּי – מקור השם וַשְׁתִּי בפרסית הוא וַהִישְׁתִי 'הטובה ביותר'. מחברי המגילה הכירו את המשמעות המקורית כפי שאפשר לראות במשחק המילים "וּמַלְכוּתָהּ יִתֵּן הַמֶּלֶךְ לִרְעוּתָהּ הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה" (אסתר א, יט), כלומר 'הטובה ביותר אף ממנה'.
וַיְזָתָא – בפרסית עתיקה וַהְיַה־זָאתַה פירושו 'נולד טוב יותר'.
שם אביו של הָמָן הוא הַמְּדָתָא – בפרסית: הַמַה־דָאתַה 'אותו החוק', 'חוק זהה' (הַמַה 'זהה', כמו הוֹמוֹ ביוונית). גם שניים משמות בני המן מסתיימים ברכיב דָאתַה: פַּרְשַׁנְדָּתָא ואֲרִידָתָא.
בני המן ואיראן – שלושה משמות בני המן מתחילים ברכיב אֲרִי: אֲרִידָתָא, אֲרִיסַי ואֲרִדַי. בפרסית עתיקה אריא הוא 'אָרִי', שם העם שממנו גם נגזר שם המדינה: המילה אַרְיָאנָאם בפרסית עתיקה – '(ארצם) של הארים' – התקצרה עד שהפכה לאיראן.
