נסו לדמיין לעצמכם מה היה קורה אילו העקירה מגוש קטיף הייתה מתרחשת עכשיו, 17 שנים אחרי זמנה. אריאל שרון מפטר שרים כדי להשיג את הרוב הדרוש, מפר את הבטחתו ומתעלם ממשאל מתפקדי הליכוד.
צה"ל עוקר בנחישות את התושבים מבתיהם, הורס את בתיהם ומפנה את בסיסיו ולוחמיו. גם אזור ציר פילדלפי וצפון השומרון מוכנסים באופן תמוה לתכנית העקירה. חבל עזה נמסר לערבים, והם מנתצים ושורפים את בתי הכנסת ביישובי הגוש.
לאורך כל התהליך הזה השמאל בדמיונות שהשלום בפתח, והימין מפגין בכל הכוח.
והציבור הדתי לאומי?
הציבור הדתי לאומי מן הסתם באופן עקרוני נגד. כלומר… נגד הפגנות. "מי אמר שזה יעזור?", "צריך להיות בעד ולא רק נגד" ובכלל "האחדות היא הערך הכי חשוב שלנו".
אבל הטענה שבוודאי הייתה נשמעת הכי הרבה היא "טענת הכוונות הטובות". הרי לאריאל שרון יש המון זכויות. הוא היה לוחם מפואר, הקים את ה101, לחם בששת הימים והציל את המערכה במלחמת יום כיפור, ועשה הרבה דברים חשובים בשביל המדינה שלנו. הוא הרי "גיבור ישראל". וחוץ מזה, הוא אומר שהיציאה מעזה תועיל לביטחון ישראל, וטוען בתוקף שכל מה שהוא עושה נובע מאחריות למדינה. אז אולי כדאי להנמיך את הלהבות.
ובחזרה לימינו: כל דור והמאבקים שלו.
בכל דיון ובכל שיח בנושא החוקים והמהפכות של מתן כהנא, עולה שוב ושוב "טענת הכוונות הטובות" – הוא הרי רוצה להועיל ולשפר ולא בא לפגוע. ואני חושב שהטענה הזו לא קשורה לדיון, וזאת משתי סיבות.
- למה הכוונה רלוונטית? כוונות זה חשוב, כמובן, אבל אין שום קשר בינן לבין המאבק על מעשיו. כך אמר המלאך לכוזרי: "כוונתך רצויה אך מעשיך אינם רצויים", או בשפה שמתן כהנא מכיר מצה"ל: "תוצאות ולא תירוצים". לענייננו משנה לנו התוצאה, משנה מה המעשים שהוא עושה בפועל. והמעשים במקרה הזה מזיקים, מזיקים מאוד! אז צריך להיאבק ולהתנגד כמו שמתנגדים למעשים מזיקים. נקודה.
- מי אמר שבאמת כוונתו טובה? האם העובדה שהוא עזר לביטחון המדינה בתחום מסוים, אומרת שהכוונות שלו טובות גם בתחומים אחרים? הרי הוא רימה את מצביעיו ואמר שלא יקים ממשלה עם הערבים והשמאל. הוא גם מתנהג ביהירות ובגאווה מופרזת כלפי רוב רובם של הרבנים, כאילו הוא יותר חכם מכולם. מדוע שנייחס לאנשים שמתנהלים ברמאות ויהירות כוונות טובות? וגם אם הוא נחמד ומחייך זה עדיין לא מלמד כלום על כוונותיו.
למה כל זה חשוב, למה כדאי שלא נלך שולל אחרי העיסוק בכוונות?
העיסוק האובססיבי בכוונות הטובות, מעבר לזה שהוא לא נכון ולא רלוונטי, הוא פשוט מחליש את המאבק. יש כאן מאבק קריטי על זהותה של המדינה, והעיסוק בכוונות מטה את הדיון לאפיק צדדי. ויותר מזה, הוא מונע את היכולת להיאבק בכל הכוח, שהרי גם מולנו עומד אדם טוב עם כוונות טובות. במקום להתעסק במאבק אנחנו מתעסקים בכוונות של מי שחושב אחרת. אם היינו חושבים כך בעבר, לא היינו נאבקים בגירוש מגוף קטיף, לא בהסכם אוסלו, לא בנסיגה מהגולן, וגם לא בתוכנית להקמת מדינת ישראל באוגנדה.
אפשר להתבטא בסגנונות שונים, יותר בחריפות או פחות בחריפות, אבל חשוב שנתעסק במהות: מי שחושב שהמהלכים של כהנא רעים ומזיקים, שיגיד שלדעתו הם רעים ומזיקים. הפניית הזרקור כלפי הכוונות של כהנא היא לא רלוונטית ולא מועילה.
בנימין אשר הוא תושב עיר דוד וחבר בתנועת "קוראים לדגל"
